15

מה בוער

טובת המדינה: לא לשרת בצבא

"הביתה בכל מחיר": הצעה להתייעלות

למדינת ישראל מחויבות מוסרית עליונה כלפי חייליה. מחויבות זו פירושה להגן בכל מחיר על שלומו של כל חייל. הרי זהו בננו, ילד תמים וטהור עיניים. הערבות ההדדית מחייבת: הילד יחזור הביתה. בכל מחיר.

לא קשה להסיק מכך שהשירות הקרבי הוא פעולה בלתי מוסרית, המנוגדת לחובת המדינה כלפי בניה, לחובת המפקד כלפי חייליו ולחובת אם כלפי ילדיה.

תארו לכם מצב שכזה: במהלך תעסוקה מבצעית אתקל חלילה בלוחמי האויב, שיחטפו אותי לשטח הנתון בשליטתם. צה"ל ינסה לשחרר אותי; חיילים נוספים ייפגעו והניסיון ייכשל. תמונתי תתנוסס ברחובות, משפחתי תיפגש תכופות עם ראשי המדינה, ילדי הגן יפגינו בעד שחרורי: הלב של כולכם יהיה איתי. תתגעגעו אלי, תקראו לי בשמי הפרטי. העיתונאים יתגייסו – קשובים, כתמיד, לרחשי לבכם – ויקדישו לי כותרות ומוספים. חוטפיי יציגו רשימת דרישות; אולי ישלחו לכם קלטת, אולי ימצאו דרכים אחרות לסחוט את דמעותיכם.

לא עוד. את כל זה אחסוך מכם, הוריי, מוריי, מפקדיי ומנהיגיי המסורים. מעתה לא אשרת יותר בצבא. אודיע מיד למשרד הקישור כי אינני מתכוון עוד להצטרף ליחידתי בכל אותן פעולות מסוכנות; גם לתלמידיי הצעירים אמליץ להימנע מכך. אותי לא תצטרכו להשיב הביתה בכל מחיר – אני כבר בבית, ובחינם!

"ואם זה היה הבן שלך": הצהרת אמונים ובקשה מהציבור

בניגוד לדברים לעיל, שנכתבו לצורך פולמוס, בכוונתי להמשיך לשרת במילואים בכל תפקיד שיוטל עליי – לא מתוך שמחה אלי קרב, אלא על אף עוגמת הנפש שמסב לי השירות הצבאי. אינני חוזר בי מהתחייבותי בתחילת השירות, "להקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".

כמו כן הנני מבקש מהציבור לפעול באופן הבא אם חלילה אפול בשבי האויב:

  1. אני מבקש מחבריי ומפקדיי להפעיל כוח סביר וליטול סיכון סביר על מנת לשחרר אותי באמצעים צבאיים. מידת הסבירות תיקבע על ידי המוסמכים לכך בדרג הצבאי ובדרג המדיני. במידה ופעולה שכזו אינה סבירה אני מבקש להימנע ממנה.
  2. אני מבקש לכבד את פרטיותם של בני משפחתי ואת פרטיותי שלי. אני מבקש ממי שלא הכיר אותי טרם נפילתי בשבי, חלילה, שלא לקרוא לי בשמי הפרטי. אינכם מכירים אותי, ואני בוודאי איני מכיר אתכם. המחויבות שלכם כלפיי, כמו המחויבות שלי כלפיכם, אינה נושאת אופי אישי.
  3. אני מבקש לא לערב ילדים במאבק לשחרורי. כמורה בחטיבת ביניים, אני מכבד עד מאוד את בגרותם הרגשית והאינטלקטואלית של תלמידיי, אך אינני סבור שעל המערכת להכתיב עבורם עמדה בסוגיה זו.
  4. אני מבקש מהעיתונאים להציג בפני הציבור, באופן שקול ומאוזן, כל מידע רלוונטי על האפשרויות לשחרורי, כל עוד אינו מסכן את בטחון המדינה.
  5. אני מבקש להוקיר, לנצור ולשמור את חייהם של אזרחי מדינת ישראל, שהרוצחים הדורשים להשתחרר תמורתי, מתכננים בגלוי לשלוח יד בנפשם. חייהם של אזרחי מדינת ישראל חשובים יותר מחיי חייליה, ובוודאי מרגשותיו של כל אדם. פגיעה כמעט ודאית בחייהם של אזרחים למען שחרורי היא חוסר הבנה של מהות המשימה שהוטלה עליי ושל נכונותי לבצע אותה.

 

התגייסתי לצה"ל כדי לשמור עליכם ולא כדי שתשמרו עליי.

בכל שלב בשירותי הצבאי ידעתי כי אני מסכן את חיי למען הגנה על אזרחי מדינת ישראל. כלובש מדים וכנושא נשק אני חשוף לפגיעה בבריאותי, בחירותי ואף בחיי. התגייסתי לצבא מתוקף חובתי המעוגנת בחוק, אך בחרתי להישאר בו. זכרו את שם הצבא שאת מדיו אני לובש: צבא ההגנה לישראל. לא להפך.

אינני מכיר את גלעד שליט, דעותיו ורגשותיו. לא מן הנמנע שהיה חותם על דבריי; ייתכן בהחלט שלא. המשותף לשנינו הוא גיוסנו לשירות בצה"ל (ולא בצבא החברים של אדם פרטי כזה או אחר), בכפייה אך לא במרמה, תוך מודעות לסכנות האורבות לנו ותוך נכונות ליטול על עצמנו סכנות אלה למען קדושת חיי האדם, כבודו וחירותו.

 

Facebook Comments

15 Responses to “טובת המדינה: לא לשרת בצבא”

  1. […] קווים לדמותו של אלוהים: קריאה בסיפור בריחת הגר – גיבורי המקרא פגשו את אלוהים דבר יום ביומו. הוא ביקר בבתיהם והופיע בחלומותיהם, דרש את תשומת לבם והטה אוזנו למצוקותיהם. הם קראו על שמו את בניהם ואת עריהם, הוא הציג עצמו כשייך להם. הם הלכו באורו והוא היה להם לצל. מיהו אלוהי הסיפור המקראי?  […]

  2. מאת חגי:

    אמיץ ומקורי!

    אהבתי במיוחד את המשפט : "אותי לא תצטרכו להשיב הביתה בכל מחיר- אני כבר בבית, ובחינם"

    אי"ה לא נצטרך לעמוד בסיטואציה כזו כלפי אף חיל קל וחומר כשמדובר בך.

  3. מאת נחום:

    חזק ביותר, אחי.

  4. מאת חביבה:

    חשוב מאד.
    העלה בהחלט נקודות למחשבה.
    ממליצה לפרסם את זה במקום פומבי יותר (או שמא פרסמת?)
    רק טוב,

  5. מאת עמוס שמעוני:

    דבריך בהחלט ראויים להכתב ולהשמע בקול גדול יותר בשיח הציבורי. דומני שזוהי דעתו של הרוב הדומם.
    בשורות טובות ושחרור מהיר לגלעד שליט.

  6. מאת netvision:

    מסכימה בעיקרון, עם הסתייגות –
    נדמה לי שאחרי שבוע בודד בשבי לא תדבר בכזו נחרצות, גם ולמרות שתחשוב בדיוק את אותם הדברים.

    הכתיבה שלך כאן משדרת לי ניתוק.

  7. מאת אריאל:

    נכון נטע, את צודקת לחלוטין. גם חייל לאחר שבוע בקבר סבור שמוטב היה לו לחיות ובוודאי שהוריו סבורים כך. אך לצערנו, אויבינו קמים עלינו לכלותנו בכל שעה ושעה ואנו נאלצים לסכן את חייהם של החיילים למען בטחונה של שאר המדינה. ואת יודעת מה? מעולם לא התנדבתי לשירות מילואים. הצבא מזמן אותי בכפייה, בניגוד לרצוני ומכוח החוק, ומכריח אותי לסכן את חיי למענה. האם יש לטעון כלפי קצינת הקישור: "אם זה היה הבן שלך לא היית מזמנת אותו למילואים"? לא. זה לא נכון. ישנם חיילים, ותפקידם לסכן את חייהם ואת חירותם למען האזרחים. אם יש לך רעיון אחר, כיצד להגן על בטחון המדינה מבלי לסכן חיי אדם, אין מי שלא ישמח לשמוע אותו. כל עוד המצב הוא כזה, הטענה שלי תישאר בעינה.
    "משדרת ניתוק"? הטענה הזו היא חלק מהדה-לגיטימציה שעושים לכל מי שמתנגד לקמפיין שליט, כאילו אין לו לב, לא אכפת לו, הוא לא מבין את הסיטואציה האנושית וכו'. אני מחובר לא פחות ממך, ואני מאוד לא רוצה שאחד ממאות המחבלים שישתחרר תמורת גלעד שליט ח"ו בך, בי, בילדינו או בגלעד שליט עצמו.

  8. מאת שירה מידן:

    אני שמחה לקרוא שיש מי שחושב כמוני!
    אריאל היקר, הצלחת לנסח נייר עמדה בנושא לא פשוט, ואכן עושים דה-לגיטימציה לטענות הרציונליות האלו! האם באמת יתכן ש"הרוב הדומם" חושב כך? אם כך הוא מאד דומם…
    אני מצטרפת לצערה של המשפחה, ולכאב שהיא נתונה בו, אך אני לא חושבת שצריך לשחרר מאות מחבלים בתמורה לחייו של אדם אחד. זה לא עובד לטובת מדינת ישראל לבצע עסקה כזו.
    בכל מקרה, הריני מחזקת את דבריך ועמדתך!
    שירה :-)

  9. מאת גיא:

    אני חושב שהרוב הדומם בסוגיה הזאת הוא רוב גדול מאוד, כי כל האנשים שדברתי איתם חושבים כמוני, וכמו אריאל – שהיטיב לנסח את הדברים, ואני שולח את כל חבריי לקרוא אותם.

  10. מאת עדי.:

    מסכימה עם גיא, ולשם שינוי ניתן לראות בתקשורת הצגה גם של הצד הזה, למרות שאת מחאתו הוא יכול לומר רק בשקט, בלי בלונים, בלי מצעדים.

  11. מאת עפר:

    "אני מבקש מחבריי ומפקדיי להפעיל כוח סביר וליטול סיכון סביר על מנת לשחרר אותי באמצעים צבאיים. מידת הסבירות תיקבע על ידי המוסמכים לכך בדרג הצבאי ובדרג המדיני"-

    האם מידת הסבירות שנטלו להם קציני צה"ל ושר הבטחון בפרשת החייל מדחת יוסף שהופקר לבוסס בדמו בקבר יוסף מקובלת עליך? האם מידת הסבירות שנטל לו אריק שרון בפרשת טננבאום מקובלת עליך? האם שיקול הדעת של ה"אליטה" הבטחונית של מדינת ישראל שרוקדת על דם החיילים בעודה עולה במעלית החרישית לקומה השלושים של מגדלי אקירוב מקובלת עליך? עלי לו- את הבנים שלי לא אשלח לשרת אינטרסים זרים.

    "אם יש לך רעיון אחר, כיצד להגן על בטחון המדינה מבלי לסכן חיי אדם, אין מי שלא ישמח לשמוע אותו. כל עוד המצב הוא כזה, הטענה שלי תישאר בעינה"
    יש לי הרבה רעיונות, הבעיה היא שהציבור שטוף המוח בשינאה עיוורת לזר ולשונה, שמשוכנע שזו שלנו ולא שלהם, ושפשרה היא מילה שאינה מצויה בלכסיקון שלו לא יבחר בי לממש רעיונות אלו. המצב הוא בזה, בגלל שהעדר ממשיך קדחמה אחרי החלילנים מהמלין ישר אל תוך הים, תרתי משמע.

  12. […] הגלילון", אריאל סרי-לוי, כתב רשומה בשם "למה לא הצטרפתי לצעדת שליט", ובו הוא שוטח אחת לאחת את טענותיו מדוע הוא מתנגד לצעדת […]

  13. […] פרשתי בהרחבה את הסיבות שבגינן התנגדתי למאמץ הציבורי, הפוליטי […]

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: