0

929 - פרקי תנ"ך

בראשית מג: תן את בנימין, עליי.

בני יעקב מנסים לשכנע את אביהם שיתיר לבנימין לרדת עמם מצרימה כדי להוכיח לאדוני הארץ – שאינם יודעים כי הוא יוסף – שדוברי אמת הם ולא מרגלים, ואז ישוחרר שמעון אחיהם והם יוכלו לקנות אוכל למחייתם. אבל יעקב שכבר איבד את יוסף וכעת גם את שמעון פוסק: "לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם" (מב, לח).

מי שמצליח לשכנע לבסוף את יעקב הוא יהודה, וזאת באמצעות שלושה טיעונים:

  1. "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת – גַּם אֲנַחְנוּ, גַם אַתָּה, גַּם טַפֵּנוּ" (מג, ח) – בנימין אולי עלול למות, אבל החלופה היא שכולנו נמות. יהודה אינו מכחיש את הסיכון אלא מצדיק אותו: בסכנת המוות הזו טמונה התקווה לחיים.

  2. "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ. אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ – וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (פסוק ט). יהודה יודע שאין דבר בעולם שיוכל לפצות את יעקב על מות בנימין. הוא מציע משהו אחר, נדיר, שכבר אין מציעים במחוזותינו: אחריות אישית אין סופית. אם בנימין ימות לא תצטרך לחפש אשמים – אני אהיה האשם. יהודה לכאורה אינו מבטיח דבר, ודווקא משום כך דברים נשמעים אמינים ומשכנעים.

  3. "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" (פסוק י). זהו טיעון נגד הדחיינים לדורותיהם: הרי אתה מושך זמן, ובינתיים יכולנו ללכת ולחזור כבר פעמיים. אם יש דבר שמאוד קשה לעשות, אבל חייבים לעשות – מוטב לעשות אותו עכשיו.

מתברר שהצגת דברים כהווייתם, בשיקול דעת ובהיגיון, בלי הבטחות שווא אך עם הבטחה כנה לאחריות אישית מלאה על התוצאות – עשויה להיות משכנעת. כדאי לנסות.

*

פורסם באתר 929
Facebook Comments

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: