שמות ה: טקטיקות של דיכוי

פרק ה מציע התבוננות מרתקת בשתי דרכים שבהן ממסד פוליטי משעבד את נתיניו ומדכאם. הדרך האחת היא היררכייה מסודרת. בתחתית מצויים העבדים העבריים, מעליהם השוטרים, שאף הם עבריים. השוטרים נתונים בין הפטיש לסדן, והם מואשמים על ידי שני הצדדים בבוגדנות ובשיתוף פעולה עם האויב. השוטרים העבריים כפופים לנוגשים המצריים, ומעל הנוגשים – פרעה.

מטרתם של משה ואהרן היא להעמיד היררכייה חלופית, שבה ה' ניצב בראש במקום פרעה, והם מנחילים את דבר השליט לעברים במקום הנוגשים. פרעה מבין זאת, ולכן הוא מתייחס בזלזול למשה ואהרן, ומסרב להכיר באלוהיהם כסמכות מצווה: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ה, ב). הכישלון ניכר כאשר העבדים אינם מצליחים לעמוד בדרישות השוטרים, השוטרים מוכים על ידי הנוגשים וקובלים על משה ואהרן, ולבסוף משה פונה בתלונה לה'.

הדרך השנייה של פרעה לנטרל את המרד ולבסס את שליטתו בעבדים העבריים היא באמצעות הכבדת העול, שהתוצאה שלה היא שלילה מוחלטת של הפנאי. זמן פנוי מעבודה הוא זמן למחשבה, ומחשבה היא סכנה לשלטון המדכא. פרעה מיטיב לבטא זאת במשפט: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שם, ט). לדידו, המחשבות על מרד ועל סגידה לריבון חלופי הם תוצאה של רפיון: "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה'" (שם, יז). לפיכך מה שנדרש לעשות איננו להקל על העול אלא להכביד אותו.

לנוכח כישלון השיחות, ה' מחליט לבצע הפיכה אלימה שתמוטט את שלטון פרעה. האתגר שיבוא לאחר מכן יהיה יצירת אלטרנטיבה לפרעה: קהילה דתית שאינה מבוססת על היררכייה נוקשה ודורסנית, שלילת הפנאי ודיכוי המחשבה אלא על שוויון, רווחה וחירות.

*

פורסם באתר 929

פורסם בקטגוריה 929 - פרקי תנ"ך, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.