0

929 - פרקי תנ"ך

ויקרא כא: עוד על הקדושה

קהל היעד של פרק כא הוא הכוהנים, שקרבתם הגדולה אל הקודש דורשת מהם לעמוד בסטנדרטים מחמירים יותר משאר הציבור. המגבלות המוטלות על הכוהנים מתחלקות לשני סוגים: מגבלות מעשיות על המשרתים בקודש (פסוקים א-טו); ומגבלות גופניות, הקובעות מי בכלל יוכל לשרת בקודש (פסוקים טז-כג). שני סוגי המגבלות מעוררים בעיות בעבור הקוראים בני זמננו.

האיסור על בעלי מומים לשרת בקודש הוא ללא ספק צורם. אפשר להמתיק אותו באזכור הקביעה שבעל המום אמנם אינו יכול למלא את חובתו, אך זכויותיו לא נפגעות: "לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל, אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא…" (פסוקים כב-כג). אפשר להזכיר שגם בטקסי יום העצמאות, שנערכו לאחרונה, לא ראינו מנחי טקסים נכים, לא חיילים נכים במשמרי הכבוד ואף לא מנהיגי מדינה נכים – אך אם אנו מצפים מהמקרא להציב רף מוסרי גבוה יותר משלנו ולא נמוך ממנו, הרי שגם בכך אין נחמה.

איסורי הנישואים שבתחילת הפרק מעוררים שאלות אחרות. מדהים שעד היום מקפידים כוהנים רבים שלא להינשא לנשים גרושות, כפי שנדרש בפרק (פסוק ז). האם זהו דבר חיובי? לדעתי, הטלת מגבלה על החיים האישיים כיום בגלל חוק שנכתב לפני אלפי שנים – כל עוד המגבלה הזו נובעת מבחירה, ולא מכפייה מדינתית – היא מעשה רב-משמעות. אדם הבוחר להטיל על חייו שלו מגבלות הנראות כשרירותיות, רומז שיש משהו חשוב יותר מן "החיים עצמם": שאידאלים ואינטרסים אנושיים מוקרבים למען מסגרת גדולה יותר של משמעות, שהיא לא חלק מחיינו אלא חיינו הם חלק ממנה. אולי זו אחת המשמעויות של המושג קדושה.

*

פורסם באתר 929

Facebook Comments

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: