דברים ג: תורת ארץ ישראל

משה עומד בערבות מואב ונושא נאום ערב הכניסה לארץ – זהו סיפור המסגרת שבתוכו נמצא הפרק שלנו. הוא מספר בגוף ראשון רבים: "וַנֵּפֶן", "וַנַּעַל", "וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ", ולעתים בגוף ראשון יחיד, תוך שהוא פונה לבני ישראל בגוף שני: "וָאֲצַו אֶתְכֶם", "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם".

מוזר אפוא למצוא בפסוקים ט-יד דברים שאינם מתאימים להקשר הזה. "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים", נאמר בפסוק יא, "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן". האם בני ישראל שבמדבר יודעים היכן היא רבת בני עמון ומכירים את ערש הברזל שמדובר בו? האם הם זקוקים למוצג מוזאוני כדי ללמוד על מאורע שזה עתה התרחש? בפסוק יד נאמר: "יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב… וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה" – עד איזה יום? הרי ביטוי זה מתאים לסיפור על העבר הרחוק שתוצאותיו ניכרות בהווה, ולא כתיאור של אירוע קרוב.

רבי אברהם אבן עזרא, פרשן המקרא הספרדי החשוב מהמאה ה-12, שם לבו לבעיות הללו. עוד הזכיר את הפסוק הראשון של חומש דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" – והלא מי שנמצא בצדו המזרחי של הירדן ומעולם לא חצה אותו לא אמור לקרוא לצד שהוא נמצא בו "עבר הירדן". דוגמה נוספת היא המילים "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ", המופיעות בסיפורי אברהם (בראשית יב, ו), ונראות כמיועדות לקורא שבזמנו הכנענים כבר אינם בארץ (כמו שסב יספר לנכדו: סבתא ואני גרנו בירושלים, והבריטים שלטו אז בארץ) – כלומר נראה שלא נכתבו על ידי משה, ולא יועדו לבני ישראל שבמדבר.

הרמזים האלה ורבים אחרים הובילו את חוקרי המקרא למסקנה שהתורה נכתבה בתקופה שבה ישבו בני ישראל בארץ ישראל, ושתושבי הארץ הם קהל היעד שלה (מומלץ לקרוא על כך בהרחבה במאמרו של פרופ' ברוך שורץ, "התורה: חמשת חומשיה וארבע תעודותיה"). אמנם, בפרק שלנו הרמזים האלה צורמים, שכן הם מופיעים בתוך ציטוט ישיר מדברי משה, ונראה כאילו המחבר הסגיר בטעות את זמנו האמתי. אולם הדוגמאות האחרות בעייתיות, רק אם מניחים שהתורה מציגה עצמה כאילו לא נכתבה בארץ ישראל.

לאמתו של דבר, אין בתורה ניסיון להסתיר את זמן ומקום כתיבתה. כשם שסיפורי הבריאה מתארים את מעשיו ואת דבריו של אלוהים, אך אינם טוענים שאלוהים כתב אותם, או שנכתבו בימי הבריאהכך התורה אמנם מספרת על אירועים שהתרחשו בימי קדם, אך מדברי המספר עולה בבירור שהוא חי בארץ ישראל, וכך גם קוראיו. וזוהי כנראה מטרתה המקורית של התורה: להסביר לבני ישראל היושבים בארצם מאין באנו ולאן אנו הולכים ולפני מי אנו עתידים לתת דין וחשבון.

*

פורסם באתר 929

פורסם בקטגוריה 929 - פרקי תנ"ך, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.