0

דברי תורה והגיגים

סליחה, את מוכרת לי מאיפשהו [לקראת יום הכיפורים]

image

אדם הולך ברחוב וחושב לעצמו מחשבות כשלפתע הוא שומע קול זר. "סליחה, מה השעה?", קורא הקול. האדם מציץ בשעונו, משיב מה שמשיב ופונה שוב לדרכו. מדוע ביקש הזר את סליחתו? ועל מה? האם התחרט על מעשה שעשה? האם פגע במישהו? ומה לגבי בעל השעון – האם סלח? האם נפגע? ואולי היתה זו מחווה ריקה, שטחית ומנוכרת? האם יש קשר בין הסליחה הזאת ובין הסליחות האמיתיות, הקשות, שביקש בחייו ושביקשו ממנו?

כדי לנסות ולעמוד על פשר סליחה זו, שכביכול נאמרת מן השפה ולחוץ, ולבחון את טיב הקשר בינה ובין הסליחה האחרת, שנהוג לייחס לה יתר משמעות וחשיבות, נפנה לעיון קצר בכמה כתובים מקראיים. השורש סל"ח אמנם נאמר במקרא רק לגבי אלוהים, אך הואיל ואלוהים הוא אולי הדמות האנושית ביותר במקרא, נוכל ללמוד מכאן משהו גם על הסליחה שבין אדם לחברו.

בתוך המקרא אפשר לזהות שתי תפיסות סליחה מנוגדות. התפיסה הראשונה, והרווחת מבין השתיים, משתקפת בכתובים רבים ממגוון סוגות, זרמים ותקופות. ההצגה הפרדיגמטית שלה מופיעה בתפילה שנשא שלמה המלך, לפי המסופר בספר מלכים, בעת ייסוד המקדש:

"בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם" (מלכים א ח 33–34).

שרשרת האירועים המתוארת כאן מתחילה בחטא אנושי שבעקבותיו בא עונש אלוהי. העונש מוביל לפנייה מחודשת אל אלוהים, והוא שומע וסולח ומבטל את העונש. נוכל בקלות להעתיק את שרשרת האירועים הזאת לסליחה בין-אישית: אדם פוגע בחברו; הנפגע מבהיר לפוגע את מצב הדברים – לעתים בהחמצת פנים או בדברים קשים, לעתים גם במעשים; הפוגע מתחרט ומבקש את סליחתו של הנפגע, והדברים שבים לקדמותם.

להמשך קריאה באתר בית אבי חי…

Facebook Comments

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: