0

929 - פרקי תנ"ך

שופטים ג: לא משחקים באלוהים

תוכנית ההתנקשות של אהוד בן גרא בעגלון מלך מואב מעוררת אי נוחות מסוימת. אי הנוחות הזו נובעת ממקומה של הדתיוּת בתוכנית. דתיות מבוססת על כנות ולא על העמדת פנים; והיא אמורה להיות תכלית לעצמה, ולא אמצעי להשגת אינטרסים אחרים. לא כן בסיפורנו.

זה מתחיל בהקרבת קרבנות – אבל לא לאלוהים אלא למלך בשר ודם: "וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב" (ג, יז). המנחה היא אמנם רק הצגה, שתאפשר לאהוד להיכנס אל הארמון – אהוד אינו באמת סוגד לעגלון – אבל זוהי בדיוק הבעיה: היחס הדתי הופך כאן למשחק. אם אפשר בקלות כזו להקריב קרבנות שווא, רק כתכסיס צבאי, קשה אחר כך להתייחס לקרבנות אמיתיים לאלוהים במלוא הרצינות. משהו בכנות הדתית נפגם.

ההוכחה לכך שהכנות הדתית נפגמה מגיעה מיד: לאחר שאהוד מצליח ליצור מגע עם המלך, הוא מכריז שעליו לגלות למלך סוד, ולשם כך עליהם לשהות ביחידות. כאשר הוא לבדו עם עגלון, אומר אהוד: "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ" (פס' כ), ולמשמע ההודעה הזו עגלון קם – ואז מתנפל עליו אהוד ודוקר אותו למוות. אהוד מנצל את יראת השמים של עגלון, כמו גם את משיכתו אל הסוד, כדי להתנקש בחייו.

עגלון היה רודן, ואהוד היה גיבור; ההתנקשות הייתה כנראה מוצדקת. ובכל זאת, בדרך המחוכמת שאהוד בחר לבצע את משימתו, משהו אבד: הזהירות והעדינות בכל הנוגע לאלוהים ולעבודת אלוהים, אם תרצו – יראת הקודש. קרבנות יש להקריב לאלוהים בלבד, לא למלכים; ואת ההכרזה על דבר אלוהים אין להפוך לכלי נשק מתעתע. דווקא בעולם של שקר ומלחמה, חובה לשמור על הדת כאי של קדושה, אמת וכנות.

*

פורסם באתר 929

Facebook Comments

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: