שופטים טו: אבל הם התחילו

שמשון היה הכוכב הבא של ישראל. עוד בטרם נולד בישר איש האלוהים לאמו: "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (יג, ה). השילוב של נזירות מבטן המעניקה לו סגולות רוחניות ייחודיות, עם כוח פיזי פנומנלי, אמור היה ליצור את הלוחם האידיאלי – בדיוק זה שבני ישראל כל כך זקוקים לו עכשיו.

אבל הגולם קם על יוצרו. שמשון הלך והסתבך באהבתו ובקנאתו, עד שבפרק טו מסופר כי לקח שלוש מאות שועלים, קשר את זנבותיהם בלפידים, שילח אותם לבעור בשדות הפלשתים והכה את הפלשתים "שׁוֹק עַל יָרֵךְ" (פס' ח) – וכל זאת בנקמה על כך שאשתו נלקחה ממנו וניתנה לאחר. בתגובה החליטו הפלשתים על כניסה צבאית ליהודה במטרה לאסור את שמשון.

אנשי יהודה מבינים שמי שהיה אמור לשמש פתרון הפך בעצמו לבעיה. "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים", הם גוערים בשמשון, "וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ?!" (פס' יא). תשובתו של שמשון – "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם" – מעידה שאינו מבין את המצב. הוא שקוע בחישובי נקמה אישיים: "עָשׂוּ לִי", "עָשִׂיתִי לָהֶם", ואינו שם לב להשלכות הרחבות וההרסניות של מעשיו.

בצר להם מבקשים אנשי יהודה לתפוס את שמשון ולהסגירו לפלשתים. שמשון אמנם לא אמר עדיין את המילה האחרונה, ואפילו במותו – כפי שיסופר בפרק הבא – ימית גם אחרים עמו. אך זהו רגע חשוב בתהליך השקיעה של שמשון: האיש שהיה אמור להושיע את ישראל מיד פלשתים, מוסגר כעת לפלשתים בידי ישראל.

זהו הלקח שאנשי יהודה למדו, וששמשון לא למד עד מותו: הכוח הוא אמצעי שליטה יעיל, לעתים הכרחי, אך בכוח עצמו קשה לשלוט. כשהוא חורג מגבולותיו הוא נעשה הרסני ומכלה. הוא עלול לפגוע גם במי ששלח את בעל הכוח, ולבסוף לחסל גם את בעל הכוח עצמו. ואכן, זה יהיה סופו של שמשון: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (טז, ל).

*

פורסם באתר 929

פורסם בקטגוריה 929 - פרקי תנ"ך, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.