0

חינוך,מה בוער

לקראת ט"ו בשבט עם מכון תמורה ובעקבות האיומים על פרופ' יעקב מלכין

image

ביום שני הקרוב אשתתף בע"ה בסדר ט"ו בשבט, שהוא פרי שיתוף פעולה של כמה מוסדות, ששניים מתוכם הם התיכון לאמנויות, שאני מלמד בו, ובו ייערך הסדר; ומכון תמורה ליהדות חילונית. בין היתר יהיו שם מעגלי לימוד ודיון בהנחייתם של מורי מחשבת ישראל, וגם אני בתוכם; וגם – עוד יותר משמח – בהנחיית תלמידותינו ותלמידינו משכבה י"ב במגמת מחשבת ישראל של התיכון לאמנויות.

מבחינתי, שיתוף הפעולה הזה הוא הצהרה אידיאולוגית, תרבותית ופוליטית על המקום שבו בית הספר בכלל, ומגמת מחשבת ישראל בפרט, מבקשים להתייצב בעת הזאת. זוהי הצהרה בפני עצמנו, בפני תלמידינו ובפני עירנו וארצנו.

התוכן של הצהרה זו הוא נקיטת עמדה פוזיטיבית, שהיא אמנם פלורליסטית במהותה, במובן זה שהיא כוללת הרבה גוונים ודרכים אפשריות, וגם במובן זה שהיא פלורליסטית כלפי עמדות אחרות, שהן פחות פלורליסטיות במהותן; אך היא איננה עמדה של 'נציג בפני התלמידים את כל האפשרויות באופן שווה והם יבחרו כטוב בעיניהם'. הם כמובן יבחרו כטוב בעיניהם, ואנו מחנכים אותם לחשיבה עצמאית וביקורתית; אך לא כל האפשרויות שוות בערכן. אנחנו (לא כל מורי בית הספר יסכימו לכך כמובן; הדברים הם על דעתי בלבד) מעודדים אותם לבחור בזהות יהודית, שאיננה נייטרלית והומניסטית בלבד מצד אחד, ואיננה אורתודוקסית ובדלנית מצד אחר (ואין בדברים האלה כדי לטעון שהומניזם הוא נייטרלי או שאורתודוקסיות היא בדלנות). זוהי יהדות שמעוצבת על ידי בני אדם ולמען בני אדם, מתוך ראיית עצמנו כבנים ובנות למסורת מפוארת שהיא הבסיס לזהותנו ושטמונה בה תרומה אדירה לחיינו. נכון, ישנה גם פרשנות מעוותת של המסורת הזו שמובילה לאלימות ולקנאות, וכבר חז"ל דרשו את הפסוק "וזאת התורה אשר שם משה" כך: "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה". דווקא משום כך עלינו לקחת אחריות על היהדות, להתייצב באופן ברור ולהשמיע את הקול שבעינינו הוא הטוב והישר. אני מאמין שזהו גם הטוב והישר בעיני ה'.

במהלך ההכנות לסדר ט"ו בשבט זכיתי להכיר את סיון מס, העומדת בראש מכון תמורה, שהיא בתו של פרופ' יעקב מלכין ודמות מעוררת השראה בפני עצמה. לכן הידיעה על ההתקפה נגד פרופ' מלכין זעזעה אותי גם מבחינה אישית, בנוסף לזעזוע שבעצם הידיעה על מעשה נפשע שכזה של פגיעה באדם ישר וקשיש בשל אמונתו ודרך חייו ועוד בשם התורה, והלא זהו חילול השם במובן הפשוט והמובהק ביותר.

מלבד הזעזוע, הידיעה הזו גם הפתיעה אותי, משום שאמנם ידעתי כי ישנם אנשים המתנכלים לדמויות חשובות בשמאל הפוליטי – שזה כמובן דבר נורא בפני עצמו, אך למרבה הצער הוא כבר אינו מפתיע; אך עד כה כלל לא ידעתי שישנם אנשים הרואים לעצמם שליחות לפגוע באינטלקטואלים יהודים בשל פעילותם החינוכית והציבורית הנוגעת לעיצוב דמותה של היהדות. זוהי ידיעה עצובה וגם מפחידה, אך היא מדגישה את חשיבותו של החינוך היהודי הפלורליסטי, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

Facebook Comments

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: