אלוהים, אברהם והשאלה המוסרית (לפרשת וירא)

אלוהים הוא הדמות הראשית בתנ"ך, וככל הדמויות, הקורא מתוודע אליו ומכיר אותו בעיקר דרך תיאור יחסיו עם דמויות אחרות. הדמות הראשונה שאלוהים קושר עמה מערכת יחסים משמעותית היא אברהם. לפיכך עיון בסיפורי אלוהים ואברהם מוביל את הקוראים לדורותיהם לתובנות כלליות יותר על יחסי אלוהים ואדם.

שניים מהסיפורים על אודות אלוהים ואברהם, המופיעים בפרשת וירא, משמשים כסיפור מופת בעולמותיהם הדתיים של שני הוגים יהודיים בני המאה העשרים: ישעיהו ליבוביץ ודוד הרטמן. כמו רבים בעת החדשה, הוטרדו ליבוביץ והרטמן משאלת היחס בין דת ומוסר ביהדות, והעלו שאלות כגון: האם הדת והמוסר הן קטגוריות נפרדות? מה היחס ביניהן? האם צו אלוהים גובר על המוסר האנושי ומבטל אותו? האם החוק הדתי כפוף לביקורת מוסרית?

ליבוביץ מצביע על סיפור העקדה, בפרק כב, כסיפור המנסח את התשובה באופן חד וברור: הצו האלוהי גובר על המוסר ועל הרגש האנושיים. השאלה האם אברהם ירא אלוהים נבחנת בשאלה האם הוא נכון לציית לדבר האל ולהקריב לו את בנו, ובכך להפר אחד מערכי המוסר הבסיסיים ביותר – ערך חיי האדם, ולהתגבר על אחד מהרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר – רחמי האב על בנו. אברהם עומד בניסיון בהצלחה ומוכרז ירא אלוהים: "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (פס' יב).

הרטמן, לעומת זאת, מעדיף את הסיפור המופיע מעט קודם לכן, בפרק יח, המתאר שיחה בין אלוהים לאברהם באשר להשמדה הצפויה של סדום. הרטמן מדגיש את העובדה שאלוהים עצמו פונה לאברהם במטרה לשמוע את דעתו על המעשה שהוא מתכנן לעשות. אברהם נוקט בכבוד ובזהירות, ומכנה עצמו "עפר ואפר" (פס' כז), ועם זאת אינו מהסס למתוח ביקורת מוסרית נוקבת על אלוהים: "האף תספה צדיק עם רשע?" (פס' כג), "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (פס' כה). לפי הרטמן, עולה מסיפור זה שהדת עצמה כוללת את הדרישה לביקורת מוסרית אנושית.

קשה לפשר בין שני הסיפורים: האחד מעלה את הרגישות המוסרית של האדם המאמין, השני מוחק אותה. אולם אפשר להצביע על מכנה משותף לשני הסיפורים, ששני ההוגים הנזכרים התעלמו ממנו או לכל הפחות לא הדגישו אותו, מטעמים מובנים. המכנה המשותף הוא ששני הסיפורים מסתיימים בכך שהמסר שהם כביכול מביעים אינו מתקיים בעלילה: יצחק אינו נעקד וסדום אינה ניצלת. אילו ליבוביץ היה כותב את סיפור העקדה, דמו השפוך של יצחק היה אות לניצחון הדת על המוסר. אילו כתב הרטמן את סיפור סדום, היו אנשי סדום חוזרים בתשובה ועורכים כנס הוקרה לכבוד אברהם (אפשר לנחש איפה). אבל, כאמור, שני הדברים אינם קורים.

העובדה ששני הסיפורים מציגים קו מוסרי מסוים ובסופו של דבר נסוגים ממנו, יש בה כדי לפשר במידת מה בין שני הסיפורים. הם עשויים אולי להסכים על הפשרה הבאה: מצד אחד, אלוהים אינו דורש מהאדם דרישות בלתי מוסריות בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליהן; ואם הוא דורש – הוא עושה זאת לשם הניסיון בלבד, אך איננו מעוניין באמת שהמעשה הנורא ייעשה. הנסיגה מציווי העקדה יכולה אפוא ללמד שבסופו של דבר, הנאמנות לאלוהים אינה מחייבת את ביטול המוסר.

מצד שני, כשם שהדרישה הבלתי-מוסרית של אלוהים מהאדם מוגבלת, כך מוגבלת הדרישה הנגדית: הדרישה המוסרית של האדם מאלוהים. האדם אמנם יכול, רשאי ואפילו מוזמן למתוח ביקורת על אלוהים מנקודת מבטו – אך בסופו של דבר אלוהים עושה את הישר בעיניו, ובעיניו בלבד, והאדם נותר חסר אונים לנוכח דחיית תביעותיו המוסריות.

המסקנה האחרונה הזו – שאלוהים עושה את הישר בעיניו – משותפת למעשה לשני הסיפורים: בסיפור סדום אלוהים עושה מה שהוא רוצה, ובסיפור העקדה אברהם עושה מה שאלוהים רוצה. אפשר לומר שהפרשה כלל לא עוסקת בשאלה האם הדת גוברת על המוסר או המוסר על הדת. ההתמודדות עם הבעיה הזו בפרשה אינה פילוסופית אלא מיתית: לא מה גובר אלא מי גובר. והתשובה העולה משני הסיפורים היא כנראה: לא אברהם, לא האדם – אלא אלוהים, הדמות הראשית של התנ"ך.

פורסם בקטגוריה דברי תורה והגיגים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה 1 בנושא אלוהים, אברהם והשאלה המוסרית (לפרשת וירא)

  1. מאת תומר‏:

    תודה אריאל, מעניין.

    נדמה לי שהתיאור שלך את פרשת סדום, שבה לכאורה אלוהים עושה מה שהוא רוצה, אינו מדויק. הסיפור דווקא מלמד אותנו שלבני האדם יש השפעה על האופן בו אלוהים מנהל את העולם, ולא רק לאברהם, אלא גם ובעיקר לאנשי סדום.

    בדיון בין אברהם ואלוהים על גורלה של סדום, אף אחד מהם לא מציע הפרדה בין גורל צדיקי סדום וגורל רשעיה. ברור שדין המקום אחד הוא, והשאלה היא רק על כמות הצדיקים שמספיקה כדי להטות את דין סדום לזכות. אלה הסדומים עצמם שבוחרים להקיא את הצדיק היחיד מתוכם – "האחד בא לגור וישפוט שפוט?". במעשיהם זה הם נותרים ללא הגנת הצדיק, וממילא דינם מוכרע לכף חובה, ולוט ניצל.

    הקריאה הזו הוצעה במאמרו של הרב יעקב מדן לפרשת וירא:
    http://www.etzion.org.il/vbm/archive/9-parsha/05vayera.rtf

סגור לתגובות.