המשמעות של "מתן תורה"

במסורת התלמודית חג השבועות הוא גם חג מתן תורה. אין זה מפתיע שבתורה עצמה הוא אינו כזה, בעיקר משום שקביעת חג לכבוד התורה מתייחסת אל התורה מבחוץ, כעובדה קיימת, כיצירה שלמה ומוגמרת – אבל התורה אינה מתייחסת כך לעצמה ולכן אינה קובעת חג לכבוד הופעתה שלה. זוהי דוגמה אופיינית ליחס שבין ספרות המקרא וספרות חז"ל, שתי השכבות הקדומות של היהדות הקלאסית: התורה קבעה את תאריכי החגים אולם החכמים עיצבו מחדש את תוכנם. התורה ארגנה את לוח השנה סביב הטבע וההיסטוריה ואילו החכמים שבו וארגנו אותו סביב התורה עצמה.

בתורה עצמה קשה למצוא תאור מדויק לארוע שהחכמים מכנים "מתן תורה". שני הרכיבים של הביטוי הזה טעונים פירוש: "מתן" – למי ניתן ועל ידי מי? מפי אלוהים או מפי משה? למשה בלבד, לעם ישראל, ואולי לכל בני ישראל לדורותיהם, או לאנושות כולה? האם התורה ניתנה בכתב או בעל פה? האם היה זה ארוע חד-פעמי או תהליך ממושך? ומתי אירע הדבר – ביציאת מצרים, במהלך המסע המדבר או ערב הכניסה לארץ? והיכן זה קרה – בפסגת הר סיני, באוהל מועד ששכן למרגלותיו, בהר האלוהים חורב או שמא בערבות מואב?

לא פחות קשה לפרש את הרכיב השני, "תורה". האם מדובר בקובץ הוראות בנושא ספציפי, כמו "תורת החטאת" או "תורת היולדת" (ויקרא ו', י"ח; י"ב, ז')? האם זוהי דרך חיים כללית, כמו בפסוק "אל תיטוש תורת אמך" (משלי א', ח')? האם זהו כל הטקסט שמבראשית א' עד דברים ל"ד, שנהוג לכנות אותו "תורה" (כמו בצירוף "תורה-נביאים-כתובים")? האם זהו "ספר התורה", הנזכר בספר דברים (ל"א, כ"ו ועוד), ולפי ספר מלכים התגלה בירושלים בשלהי ימי ממלכת יהודה? אולי מדובר בעשרת הדיברות בלבד? ואם כן – האם בנוסח המופיע בספר שמות או בזה של ספר דברים, ואולי בשניהם יחד? ושמא זהו "ספר הברית", שלפי המסופר בשמות כ"ד בני ישראל התחייבו לקיים את הכתוב בו? ואם כן, מה טיבן של המצוות הרבות המופיעות בפרקים ובחומשים הבאים?

כשם שבחג הפסח מספרים ביציאת מצרים כך חג השבועות הוא הזדמנות לספר במתן תורה, כלומר לנסות ולתאר את תהליכי ההתהוות והגילוי של הטקסט עצמו, את ההיסטוריה שלו. הסיפור יכול להיפתח בכך שמתוך כל האפשרויות שנמנו לעיל, היחידה שאינה מצויה כלל בכתוב עצמו היא האפשרות שהתורה כולה – מבראשית עד דברים – ניתנה למשה על ידי אלוהים. התורה כוללת מילים רבות המצוטטות מפי אלוהים ומפי משה, אך בשום מקום אין מופיעה בה הטענה שבשלב מסוים נעשתה לרווחת ומקובלת: שהתורה כולה, כולל דברי המספר ודבריהן של כל הדמויות, היא בעצם דברי אלוהים או דברי משה.

התורה פותחת במילים: "בראשית ברא אלוהים" (בראשית א', א') – מילותיו של מספר כל-יודע, המדבר על אלוהים בגוף שלישי (לא: "בראתי" אלא "ברא אלוהים") ואינו טוען כי הוא עצמו אלוהים. באופן דומה, סיום התורה מתאר את משה בגוף שלישי: המספר מדווח על מותו, וקובע כי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד, י'), ואינו טוען כי אלה הם דברי משה. חז"ל כבר עמדו על הקושי לייחס למשה עצמו את תאור מותו; אולם גם שאר דברי המספר לאורך התורה מספרים על משה ולא מפי משה, ומפשט הכתובים אין משתמע שהם דברי משה.

אם הביטוי "מתן תורה" אינו מציין את חיבור כל התורה על ידי אלוהים או משה – מה פירושו? הכתובים כוללים אפשרויות רבות, שכמה מהן צוינו לעיל. התורה אינה מתייחסת לעצמה כיצירה שלמה וכטקסט אחיד, משום שהיא משמרת בתוכה יצירות נבדלות ועל כן היא מדברת בהכרח בכמה קולות מנוגדים. רק כשמסתכלים על הטקסט מבחוץ, כפי שעשו חז"ל, מתאפשר המבט המכליל והמאחד, המשתקף בביטוי "מתן תורה".

אפשר אמנם למצוא בתורה היגדים רפלקטיביים על אודות התורה עצמה, אך הם לעולם אינם מתייחסים לכל חלקי היצירה. בספר שמות מסופר שמשה הכריז באוזני העם "את כל דברי ה' ואת כל המשפטים" (שמות כ"ד, ג'), ואף העלה אותם על הכתב – אולם ספר ויקרא מלא במצוות נוספות, שהפסוק בשמות אינו רומז להן כלל. ספר במדבר נחתם בקביעה המסכמת: "אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו" (ל"ו, י"ג) – אולם מיד מתחיל ספר דברים, הכולל עשרות מצוות נוספות. וכשספר דברים מספר שמשה כותב "את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם" (דברים ל"א, כ"ד), לפי ההקשר הכוונה לחלק מספר דברים בלבד ולא לחמשה חומשי תורה.

התורה אינה משיבה אפוא תשובה אחת לשאלה "מהו מתן תורה": היא כוללת עדויות אנושיות שונות להתגלות האלוהית וניסוחים אנושיים שונים לדבריו של אלוהים. הגרסאות השונות הללו שולבו ליצירה אחת, בנסיבות שאפשר רק לשערן, וככל הנראה מתוך אמונה ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים". המסורת התלמודית, ולאחר מכן המסורת הקבלית והפילוסופית, יוסיפו עוד תשובות רבות לשאלה "מהו מתן תורה". אולם כמו בסוגיות אחרות, הדיון מתחיל כבר בתורה עצמה, שאינה טקסט מונוליטי אלא יצירה מגוונת ורבת פנים, ושאי אפשר להציב בה גבול בין מקור לפרשנותו ובין טקסט למסורת הנובעת ממנו.

התורה היא למעשה סיפור, או קובץ של סיפורים, על מתן תורה – תגובותיהם של בני אדם שונים לנוכחותו של אלוהים בחייהם של בני האדם ושל בני ישראל. מכאן שתהליך ההתהוות שלה הוא עצמו מעין "מתן תורה". במילותיו של אברהם יהושע השל, "המקרא הוא יותר מאשר דבר אלוהים: הוא דברם של אלוהים ואדם; עדות להתגלות ולהיענות; הדרמה של הברית בין אלוהים ואדם".

*

פורסם ב"הארץ תרבות וספרות"