זאת ההזדמנות / טור אורח מאת גיא צבירן

מוצאי שבת בדירה ברחביה. בימים כתיקונם, מוצאי שבת הוא זמן שבו הנפש משתוקקת והגוף עירני ואתה בדרך כלל מוצא את עצמך עושה משהו מעניין. הערב, דווקא הוצאתי את השבת בנחת ובשלווה, תוך כדי קריאת סיפור מעשה של ר' נחמן, והשתרעתי על הספה בסלון. לא הרבה זמן אחרי כן קריאות "העם דורש צדק חברתי" החלו להישמע מכיוון רחוב עזה, והפריעו לי להתרכז.

image

נזכרתי בארוחת ערב עם דודי, שותף שלי בדירה, לא מזמן. היה זה בשבוע של מחאת קוטג' חריפה, ודודי הוציא מהמקרר גביע קוטג' תנובה חדש, ופתח אותו באלגנטיות הרגילה שלו. הזדעקתי – "דודי, לא שמעת שחל איסור אכילה ואיסור הנאה על קוטג'?!" דודי מרח את הקוטג' על הלחם והשיב – "כן, באמת כשקניתי אותו בסופר מישהו אמר לי משהו על מחאה, אבל אין לי ממש זמן להקשיב לחדשות, אז אני לא בדיוק יודע מה זה…". הוטרדתי מהשלווה של דודי כלפי המחאה הפייסבוקית והסברתי לו את הרציונל. "שטויות", הוא הפטיר; "הבעיה הרבה יותר חמורה מזה, ומי שמתחיל מחאה על קוטג', רק משחק לידיים של השיטה." כאן התחיל נאום ארוך ומפורט מאוד. ניכר שדודי חשב עליו הרבה. הכל נכנס לשם. משכורות ומחירים, דיור ודלק, חינוך ובריאות, ואפילו הרכבת הקלה. "עזוב אותי, אני אוכל את הקוטג' שלי, לא הולך להשתנות כאן שום דבר אמיתי". בשבוע-שבועיים האחרונים התחילה כאן מחאה על הדבר האמיתי.

עם דבריו של דודי בראשי ניערתי את עצמי מהספה, הסתכלתי שנייה איך אני נראה (כרווק בירושלים אתה לא יכול סתם לצאת ככה), ויצאתי לאוויר הקריר של כיכר פריז (לא יודע מה הם עושים שם בתל אביב בחוץ). אז למה לא יצאתי קודם? ככה: אם את מחאת הקוטג' אפשר לכנות מחאת הפייסבוק, הרי שאת מחאת האוהלים אפשר לכנות מחאת הוואי-נט. זה אומר שני דברים. דבר ראשון, שכולנו ראינו איך כמה צעירים תל אביביים במאהל קטן בשדרות רוטשילד, הוצגו בוואי-נט ובאמצעי תקשורת נוספים כמהפכה חברתית בקנה מידה היסטורי. דבר שני, שאמצעי התקשורת האלה גם מייצגים אג'נדה פוליטית מהקצה השמאלי ואילך של המפה, וכך גם הגופים שארגנו ומימנו את המחאה מתחילתה (הקרן החדשה לישראל מככבת ברשימה הזאת). אז וואלה, לא רוצה להיות חלק ממהפך פוליטי של השמאל ששונא את ראש הממשלה, בז לערכיה של מדינה יהודית ופועל נגד קיומה.

אממה, אני לא בטוח שאני יכול להמשיך לאחוז בנרטיב הזה. הערב בכיכר, היו אנרגיות אמיתיות. דיברו על צדק חברתי ועל דיור ציבורי, על רפואה ציבורית ועל חינוך ציבורי, מחו נגד ההפרטה ונגד השליטה של חוג מצומצם ברוב ההון של המדינה. היו שם אנרגיות אמיתיות. כשאומרים שזה מאבק של העם מתכוונים לזה. נכון שהעם, לצורך העניין, הוא מעמד הביניים, ורובו משכיל ועובד ומתפרנס ועושה מילואים (וכנראה שרוב ההורים שלו גם מבינים יידיש בסיסית). אבל מרגישים עם, מרגישים אנשים, מרגישים אנשים שפשוט רוצים לחיות בכבוד. וגם את מי שנמצאים מתחת למעמד הביניים הזכירו שם, באופן מובהק. אוקיי, אז גם אביב גפן נתן שם שיר אחד, בוא נצעד לחלום. והשורות על כיבוש השלום ולא השטחים זכו למחיאות כפיים רבות. חמש דקות אחרי זה עלה לבמה הרב שי פירון וכשהוא אמר שזאת מחאה שחוצה ימין ושמאל הוא קיבל אפילו יותר מחיאות כפיים.

יש בעיה אמיתית בזה שדתיים לא משתתפים בהובלה של המאבק הזה. אז טענה אחת היא שזה מאבק של השמאל. יש בזה משהו, תכף אגיע לזה. טענה אחרת טען הרב שרלו השבוע. לדעתו רבנים לא משתתפים במחאה מכיוון שהיא איננה מחאה חברתית אמיתית. מחאה חברתית אמיתית, לדבריו, היא כזו בה המוחים מגנים על זכויות של אחרים, ולא על הזכויות של עצמם. ובכן, נדמה לי שיש להרחיב את גבולות ההגדרה של מחאה חברתית, מעבר לגבולות של הרב שרלו. לא מדובר בציבור שדורש להגן על האינטרסים שלו, אלא בציבור שדורש צדק, מתוך תחושה של ערבות הדדית ורצון ליצור מציאות חברתית-כלכלית טובה וצודקת יותר. כשלילי בן עמי, מורה ופעילה חברתית, עומדת על הבמה ומספרת על המאבק שלה נגד הפרטת מקצוע ההוראה וכולם מוחאים לה כפיים, הם לא שומרים על האינטרסים שלהם אלא רוצים לבנות חברה טובה יותר. זאת מחאה חברתית אמיתית, על עיצוב פניה של החברה, וזה התפקיד של החברה לזעוק את זעקתה.

במאמר המערכת בעלון "עולם קטן" השבת, התייחסו להיבט הפוליטי של המחאה תחת הכותרת: "היכון לאיגוף מימין: גנבו לנו את המחאה. טוב שכך. ועכשיו הזמן להחזיר אותה אלינו בחזרה". בעוד המצב הכלכלי מנוצל על ידי ארגוני שמאל למטרות פוליטיות, טענו במאמר, יש לעשות מהלך הפוך ולנצל את המצב למטרות פוליטיות נגדיות. למנף את מצוקת הדיור לבנייה בכל רחבי הארץ – בפריפריה, אך גם ביהודה ושומרון. עמדת הימין הזו היא אכן תמונת מראה של הצד השני. מינוף המצב החברתי-כלכלי לשינוי פוליטי כולל. אנחנו יכולים להמשיך את המאבק הזה, אבל נראה לי שכך פשוט נמשיך לפספס את הנקודה.

ההרגשה המרכזית שלי הערב בכיכר הייתה, שיש סביבי אנשים. פשוט אנשים. כאלה שעובדים ומתפרנסים ומוציאים המון כסף כדי להתקיים, ורוצים לחיות טוב וזה קשה (כן, הם רוצים שיהיה להם אייפון, מותר להם, וגם לי יש אייפון). הם לא מדברים על דברים רוחניים נשגבים ועל מטרות ערכיות נאדרות, הם פשוט רוצים לחיות. הם מדברים על חברה וכלכלה. על הרובד המאוד תשתיתי של הקיום שלנו כאן. נדמה לי שזאת הסיבה המרכזית שדתיים לא משתתפים במחאה הזאת. אנחנו לא מדברים את השפה הזאת.

אנחנו לא מדברים את השפה הזאת. בשבוע שעבר היה אצלי בדירה מפגש של קבוצת דיון מ"אשכול", של דתיים וחילונים. דברנו על משפט בינלאומי, אבל לא יכולנו שלא להתחיל בהתייחסות לאוהלים התל אביביים. אמרתי, שכל השיח הזה של קפיטליזם וסוציאליזם, של מבנים חברתיים-כלכליים, של מדינת רווחה ושוק חופשי, כמעט ולא קיים אצלי בלקסיקון. איפה במהלך החינוך הדתי שקבלתי, דברנו באמת על הנושאים האלה? מתי למדתי בצורה רצינית ושיטתית איך להתייחס לסוגיה כלכלית? לימדתי זכות על החשיבה התורנית שעיצבה את החינוך שלי, שהיא שייכת למסורת ארוכה ועמוקה שלא אוהבת אידיאולוגיות חד מימדיות, ומשתדלת ליצור סינתזות מורכבות, אחדויות בין צדדי המציאות השונים והערכים שנראים סותרים. אני לגמרי עומד מאחורי לימוד הזכות הזה, ואני חושב שהוא אחד היסודות של התורה. אבל בסוף, החשיבה התורנית, כמו כל עם ישראל, עדיין נמצאת בתהליך של יציאה מהגלות, ועדיין לא מתייחסת למציאות הכלכלית, החברתית, הפשוטה. הכלים של עולם העשייה עדיין בתהליכי בנייה, בלשון האר"י ז"ל. אז אנחנו לא מדברים את השפה הזאת בגלל שיש בה לעתים חד מימדיות אידיאולוגית בעייתית (שיוצרת בכל מקרה עיוותים, משני הצדדים), ובמיוחד בגלל שהשפה הזאת היא שפת עולם העשייה, ואנחנו עדיין לא ממש שם.

ראיתי השבוע איזה ראיון טלוויזיוני ביוטיוב, עם אחת ממארגנות מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד. האמת, שהיא נראתה קצת כמו קריקטורה של שמאלנית תל אביבית, עם חיתוך הדיבור, הנימה האנרכיסטית, התואר בפילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, הכל. התגובה הראשונית שלי הייתה – או מיי גאד, אני לא באמת רוצה קשר לדבר הזה, תנו לי כותרות ציניות של "מקור ראשון" על "אבק כוכבים תל אביבי". אחר כך התעשתי. הדבר הכי חזק שאני מרגיש עכשיו הוא, שהמחאה הזאת היא לא רק הזדמנות היסטורית לשינוי חברתי-כלכלי (תכל'ס, אני לא בטוח עד כמה תהיה כאן היסטוריה; אנחנו לא איזו דיקטטורת בננות מזרח-תיכונית, ואני מקווה בכל לבי שהאנרכיסטים חסרי האחריות מן השמאל לא באמת ינסו לעשות כאן מהפכה, כי זה יגרור תגובת נגד חריפה) אלא הזדמנות היסטורית לשינוי השיח הדתי-חילוני. מחיאות הכפיים שהדהדו לי בראש בכיכר לא היו רק אלה שסביבי, אלא מחיאות הכפיים של הרב מנחם פרומן, ה' יאריך ימיו ושנותיו, שמחבר בכפות ידיו את השמאל והימין.

זאת ההזדמנות של כולנו להפסיק לפחד. כן, זה מאבק שהשמאל התחיל, ואני מניח שיש למארגניו גם אג'נדה פוליטית רחבה יותר. אבל שמאל זה לא דבר שצריך לפחד ממנו. גם ימין לא. נמאס לי מהנרטיב הזה, או שמאל או ימין, או ככה או ככה, או יהדות או דמוקרטיה. בלי אפשרות להאיר בכל העולמות. זה פשוט חלקי מדי, זה לא מתיישב על הנפש. אנחנו רוצים יותר מזה. כן, אם המנהיגים של המאבק הזה הם חילונים, אז כנראה שרובם אנשי שמאל ואפילו קיצוני, סרבני שירות וכיו"ב. זו דרכם של אנשי רוח ושל מנהיגים, שהם קיצוניים יותר מהמיינסטרים, וזה לא אומר שצריכים לרדוף אותם (כמו שרדפו את הרב דב ליאור, למשל). דווקא אותם צריך לפגוש כדי ללמוד דברים חדשים וליצור דברים חדשים, לא אחרים.

זאת ההזדמנות שלנו לפגוש אנשים לא דרך מסכים אלא ברחוב, ליד הבית, במחנה הקיץ הגדול הזה שמוקם בכיכרות בכל רחבי הארץ. חבל שדודי בארה"ב עכשיו, בטח היינו הולכים להקים יחד אוהל בגן העצמאות.


הוספת המארח: ברכות לגיא לרגל פתיחת בלוגו – "שער הגיא".

פורסם בקטגוריה טור אורח, מה בוער, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

20 תגובות בנושא זאת ההזדמנות / טור אורח מאת גיא צבירן

  1. מאת נטע‏:

    הכל טוב ויפה גיא, עד שקראתי את הקטע על האייפון.
    כן, האייפון.
    שהוא שם קוד לאבסורד לא נורמלי שמתרחש כאן.
    אנשים מתלוננים שאין להם כסף בשביל דיור, אבל בחודש יולי חלה עלייה של 15% לעומת יולי דאשתקד במספר היוצאים לנופש בחו"ל.
    אנשים בוכים שהדלק יקר, ואין להם מושג שחלב בשקית יותר זול מחלב בקרטון.
    אנשים טוענים שאין להם כסף לגן לילדים, אבל דואגים לצייד כל חדר בבית במסך פלזמה.

    אני לא מוכנה ש"רוצים לחיות טוב" יהיה "רוצים אייפון". לי יש סמסונג C5130, הוא מקבל ומוציא שיחות וגם אפשר לקבל ולשלוח סמסים. לא באמת צריך יותר. אני מסכימה שהמצב פה קשה מאוד, אבל אם במאהל ברוטשילד יושבים סטודנטים על לפטופים שאוכלים כל יומיים בבית קפה, אני לא מרגישה את המצוקה בוערת.
    אנשים התרגלו כאן לרמת חיים גבוהה. זה טוב וזה נחמד, באמת. אבל מי שאין לו אייפון לא יכול להתבכיין. מי שאין לו לחם וגבינה, דווקא כן.

    • מאת גיא‏:

      תודה נטע (למרות שכתבת תוך כדי שהג'ימייל שלך אומר שאת בעבודה).

      אני מסכים איתך ועם מי שהעלו את הטענה שצריכים גם ללמוד לחיות נכון יותר וחסכני יותר, וגם שיש בזה היבט ערכי משמעותי. עם זאת, אני חולק עליך בשני דברים.

      דבר אחד, שאני חושב שיש בעיה כלכלית ויש קושי לחיות כאן, וזה נכון גם אם חלק מהמוחים הם אנשים שיש לי ביקורת עליהם.

      דבר שני, וזו טענה עקרונית – אין למדוד את אמיתותה של טענה על פי הטוען, ואין לתת זכות טיעון רק למי שהדבר הכי נוגע לו. כפי שכל אחד יכול לטעון נגד עיסקה שמפקירה את בטחון אזרחי המדינה בעיניי, בהקשר של גלעד שליט (שישוב הביתה במהרה בע"ה),ולא צריך להיות חבר ארגון אלמגור – כך כל אחד יכול לטעון בעד צדק חברתי, גם אם ב"ה מזלו שפר עליו. אם הוא זה שיוצר את העוולות (ראי מכתב הטייקונים) זה משהו אחר, אבל אם הוא פשוט מישהו שסה"כ חי טוב, מותר לו למחות. זו גם הסיבה שאני מרשה לעצמי למחות, למרות האייפון, ואני לא חושב שאת טוענת שאסור לי.

    • מאת רוני‏:

      בדיוק חזרתי מהמרכז. נורא לח שם, ואנשים מוסרים את נפשם וגרים באהלים. ובדרך שמעתי רדיו מהסוג הקשקשני ביותר, עם כמה שפחות מוזיקה וכמה שיותר דיבורים (בין המצרים וכל זה). כל הזמן מדברים על המחאה.
      יש פה קונספירציה שמאלנית, וזה ברור לי כמו שזה יכול להיות ברור רק למי שגדל על תאוריות קונספירציה (דווקא זו על רצח רבין לא חלחלה אלי כל כך עמוק). צריך רק לשמוע את קרן נויבך מדברת בטון הדידקטי הזה אל כל המרואיינים שלה כדי להבין שיש פה משהו מסריח.
      אבל יש משהו מסריח גם בזה שבנס ציונה (נס ציונה!!) אנשים הקימו אהלים (בנס ציונה!) וכתבו: "נס ציונה: עיר לעשירים בלבד" (נס ציונה!). איך זה יכול להיות?
      כרגע אני די הולכת במסלול של אבא שלי, אם זה יסתדר לי. אני הולכת להיות מדענית. כשאבא שלי היה אדם (מדען) צעיר למדי, היו בבעלותו דירה ומגרש בדרום הארץ. למשפחה שלו, שהתחילו בתור יוצאי מעברה חסרי כל, היו עוד כמה דירות במרכז הארץ. ככה, לאחים. בשותף. למרות שאני הולכת באותו מסלול, כפי שאמרתי קודם, וכביכול נתוני הפתיחה שלי טובים יותר, אין סיכוי לכך שבגיל ארבעים יהיו בבעלותי דירה ומגרש בפריפריה.
      אז באמת אין כסף בשביל דיור.
      ולגבי האייפונים: אין מה לעשות. התקדמנו. יש לאנשים אייפונים. זה הפך לבסיסי. זה כבר לא מותרות. זה פשוט טלפון עם לוגו יפה ומסך נגיעה.

  2. מאת אמיר‏:

    הרב פירון היה הדובר המרגש ביותר בכיכר.
    כשהציבור הדתי-לאומי יצטרף לכיכרות הוא יחזק את המאבק ויעזור להחליש את המגמות (הזניחות) האנרכיסטיות. מחכים לכם בקוצר רוח!

  3. מאת ינקי‏:

    אבל גיא,

    מה מטרת המחאה?

    כמוך, ובטח יותר ממך, קפיטליזם/סוציאליזם מדיניות כלכלה ושוק חופשי – הם לא השיח הטבעי שלי, לא מאד קיימים אצלי בלקסיקון, ויותר חשוב מזה – אני לא באמת לגמרי מבין אותם.
    מעולם לא למדתי כלכלה. אין לי מושג איך באמת נוצרת 'בועת נדל"ן; אני לא מבין בעליית מדדים והשפעתה על מחיר הלחם; אני לא יודע איך מחיר הדלק נקבע, ואיך גורמים לאנשים שיצליחו לסיים את החודש בכיף; ומה זה משנה אם יש משכורות גבוהות אבל גם הכל עולה יקר, או שיש משכורות נמוכות והכל זול. ומה זה שער המטבע, ואיך מחליטים אם הוא עולה או יורד לעומת דולר או האירו.

    (וחוץ מחוסר ההבנה הבסיסי שלי בהבנת הדברים, אולי יותר משמעותי ויותר ראוי לציון זה העובדה שמעולם לא הוצרכתי להצליח לפרנס את עצמי)

    מה המחאה רוצה להשיג?
    (חוץ מלהפיל את ביבי, שאני משער שלא זאת המטרה שאתה רוצה להתאחד סביבה)
    שמה? ואיך זה יקרה?
    יש כמות מסויימת של משאבים, וצריך לחלק אותם בצורה טובה, ככה שהמערכת תוכל להמשיך להתקיים לאורך ימים ושנים, ולא להתפרק מרוב רצון טוב.
    ובטח יש סברות לכאן ולכאן (כאמור, אני באמת לא מבין, ואיני יודע לשער את חוזקה של הסברה הזאת, אבל שמעתי סברה שהמון אנשים שהנכס המרכזי והמשמעותי שיש להם הוא הדירה שברשותם, וזה לא ממש ישמח אותם שמחיר הדירות ירד פלאים, אין מנחם לה), לא?

    להפסיק לפחד זה אחלה,
    ולחבר ימין ושמאל זה אחלה,

    אבל המחאה הזאת ניראת לי כמו התבכיינות של אנשים שלא יודעים לכלכל את כלכלתם בתבונה (ומוציאים משכורתם על אייפונים, סרטים וחו"ל, אה, וגם מתעקשים לגור בת"א, ומתרטנים על המינוס התופח),
    או של כאלה שרוצים להחליף את הממשלה,
    או שסתם מגניב להם להקים אוהל, ולאכול סעודת ליל שבת עם החבר'ה על הדשא בגן העצמאות.

    ויכול להיות שהיא ניראת לי ככה רק בגלל בורותי שפרטתי לעיל, ושבאמת יש דרישות קונקרטיות וצודקות-לא-בכיניות שמישהו רע לב/עצלן/אטום מתעקש שלא להענות להן. אבל אני חושב שרוב המפגינים לא המון יותר מבינים ממני בכלכלה.
    ולכן אני מצר על הפופלריות שלה.

    • מאת גיא‏:

      ינקי, תודה על התגובה הארוכה.

      מטרת המחאה מבחינתי היא כפולה. מטרה אחת היא השפעה על הממשלה הקיימת לעשות שינויים במדיניותה הכלכלית. אולי הקצנתי כשאמרתי שאיני מבין דבר בכלכלה; יוקר המחיה בארץ הוא גבוה, המשכורות נמוכות, וישנם פערים גדולים מדי וגדלים והולכים בין שכבת בעלי ההון לשאר החברה. רוב האנשים אינם תאבי-אייפון כמוני, והם מעוניינים להצליח לחיות טוב ובכבוד, בהתאם למאמציהם להתפרנס. כך שבנקודה זאת אני חושב שעליך להכיר את המציאות טוב יותר.

      מטרה שנייה היא השפעה לטווח הרחוק יותר. העלאה משמעותית של האג'נדה החברתית-כלכלית השמאלית-יותר לשיח הציבורי, תיצור הדים שישפיעו גם על תהליכים פוליטיים כלליים ומדיניות של ממשלות בעתיד. כך עושה כל הפעלת כח, היא מכה גלים.

      אינני יודע, כמובן, איך צריכים לבנות את המערכת הכלכלית כדי שנוכל לחיות כאן טוב יותר. אבל כמה מחבריי למדו כלכלה באוניברסיטה ואני מצפה מהם שיתקדמו בתחום ויעשו את זה. לי יש תפקידים אחרים למלא, שגם הם חשובים.

      הצעה אחת אני יכול להציע, בהקשר הספציפי של המחאה הזאת ושינוי כיוונה. אפשר לעבוד על החלפת הסיסמאות שלה ממושגים של מהפכה למושגים של שינוי. או בצורה הפשוטה ביותר, להדפיס חולצות של "רוצים שינוי, לא מהפכה" (בצד של השינוי לשים דגל ישראל ועוד משהו נחמד, ובצד של המהפכה לשים צבעים אדומים מפחידים, את השם של הקרן החדשה לישראל וכיו"ב).

      • מאת ינקי‏:

        (כן, יחסית לג'ימייל זאת תגובה ארוכה. מסתבר שעבר הרבה זמן מעידן מגילות הפורום… :))

        א) אני גם חושב שעליי להכיר את המציאות טוב יותר.
        (ומסכים גם עם נטע, שצריך להכניס שיעורי כלכלה כמקצוע חובה במערכת החינוך. לצד שיעורי לוגיקה, אגב)

        ב)אני ודאי בעד שאנשים יותתר טוב ויותר בכבוד. מי נגד? ונגד מה יוצאים?

        ג) אני מסכים שחשוב שמקבלי ההחלטות יכירו ויבינו את הקושי שיש לציבור ואת עוצמתו, ושיש לזה משמעות בפני עצמה.
        ואני גם מבין שמכתבים מנומסים למערכת לא באמת גורמים להכרה ולהבנה הנ"ל.
        ועדיין, קריאה ל'מהפכה' כשאין ראיה כוללת, ולפעמים אפילו הבנה בסיסית בדרך פעולת הדברים (כמו שהעדתי על עצמי, ועדיין אני חושב שהרבה אנשים ברמת הבנה דומה פחות או יותר), לא שייכת.

        ד) את המטרה השניה, לטווח הרחוק, אני יותר מבין.

        ה) אם המחאה הזאת תשנה את כיוונה ואופיה – ודאי אשמח.

        ו) אחזור על שתי הנק' העיקריות שניסיתי להביע בתגובתי הראשונה:
        1. איני מבין בכלכלה, ולכן אין לי נתונים או כלים כדי שאוכל להביע דעה בדבר טיבה של מדיניותה של הממשלה. ולכן איני מפגין.
        (וזה שקשה להרבה אנשים מבחינה כלכלית זה אומר בהכרח שהתנהלותה של הממשלה אינה טובה? אין נפילות כלכליות שנגרמות מסיבות עלומות, כמפגעי טבע? יש שיטה כלכלית מושלמת בלי חסרונות, שמביאה לרווחה לכלל ולכל פרט ופרט?)
        2. על פי התרשמויותיי (החלקיות והבלתי מדויקות) מהתקשורת, מניעיה של המחאה הם פוליטים-אנרכיסטים בחלקם (בעיקר מצד מארגניה ומלביה בתקשורת), והסחפות בפוזת החברתיות-המגניבה בחלקם (בעיקר מצד סטודנטים בחופשת סמסטר).
        ולכן אני מצר על הפופולריות שלה.

        ממש אשמח לגלות שאני טועה בדבר המניעים.

        ז) אתה כותב שאתה מניח שלראשי המחאה יש אג'נדה שמאלנית, ואפילו קיצונית.
        ממה שאני מבין ממך, מהצעתך לשנות את כיוון המחאה, ומהצעתך לפגוש אותם ובע"ה ללמוד וליצור דברים חדשים, שאתה בעד להצטרף למחאה.
        קשה לי לראות דרך שבה מתבצעת הצטרפות כזאת, מבלי שבפועל המצטרפים ישמשו כלי משחק בידי המארגנים והדוחפים, ומבלי שיעצמו את מטרותיהם האנרכיסטיות.
        אולי ישנה דרך כזאת, אבל בסתם בניית עוד אוהל זה בטח לא יקרה.

        • מאת ינקי‏:

          *שאנשים יחיו יותר טוב

          (את שאר המילים החסרות/היתרות אנא השלימו בעצמכם.)

        • מאת גיא‏:

          רוב הסעיפים קשורים לסעיף הראשון, של הכרת המציאות. אני ממליץ לך לעבור בין אתרי החדשות השונים (שונים, דייקא) ולקרוא כתבות וטורים כדי לקבל תמונה טובה יותר.

          לגבי המניעים האנרכיסטיים והתמונה מהתקשורת, שני דברים. דבר ראשון, שאת מה שאני כתבתי, כתבתי אחרי שהייתי במחאה בירושלים אמש, והרגשתי את האנרגיות והאנשים. היה שם הרבה יותר פנים בפנים מאשר האחור באחור (אמא של האחור) שיש בקריאת וואי-נט.

          דבר שני, אעביר עם סיפור. כשלמדתי בישיבה בגוש, מאוד הפריע לי שכולם ציניים. ואז פעם אחת ישבתי ועשיתי רשימה של חברי השיעור וסימנתי ליד כל אחד האם אני חושב שהוא ציני, ויצא שמיעוט קטן הוא באמת ציני. אלא שבעולם העשייה יש לקליפות אחיזה משמעותית, ולכן לפעמים נראה שהן חזקות יותר ממה שהן באמת. אז צריך לעשות סוויצ', לא להיבהל, ולהחליט שאנחנו שולטים במציאות ולא הקליפות שולטות בה. ינקי, אם אתה וחבריך לישיבה תלכו למאהל בתל אביב, הכל ייראה אחרת.

  4. מאת יוסי לרנר‏:

    גיא, לא כולם מתעניינים בכלכלה. גם במגזר החילוני. וגם מתוך אלה שמתעניינים בכלכלה, האחוז של אלה שבאמת מנסים להבין אותה דומה לאחוז היוצאים להוראה, לפי המשנה, מאלה שנכנסים למקרא.

    ותרשה לי להגיד לך – אני קפיטליסט גאה. אני מאמין במדינת רווחה שמושתת על מסים שנוצרים משגשוג כלכלי (גגל את עומר מואב בפייסבוק ותראה את הדובר הבולט ביותר של הגישה).

    העובדה שהם מדברים בשפה שחלק מהדתיים לא רגילים אליה, לא אומרת שהם צודקים. הם טועים. הם רוצים להחזיר אותנו לשנות ה-80', עם מאות אחוזי אינפלציה בשנה. הם רוצים להביא אותנו למצב של יוון וספרד ואיטליה ופורטוגל.

    הפתרונות שהם מציעים הם שטחיים, פופוליסטיים ונעדרי כל הבנה בכלכלה, גם אם הם כן משתמשים בשפה שמזכירה הבנה בכלכלה.

    ותרשה לי לסיים בציטוט:
    "מאפיין בולט הוא שפה עשירה שאינה משקפת את יכולתם הנמוכה. הם לומדים תבניות מילוליות ומשתמשים בהם בדרך כלל בהקשרים חברתיים נכונים ולעתים יוצרים רושם כבעלי יכולת הגבוהה מיכולתם האמיתית."

    לא, הציטוט הזה לא נאמר על מפגיני השמאל או העיתונאים הכלכליים אלא דווקא על ילדים החולים בתסמונת וויליאמס, כאן:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9E%D7%A1

    ועדיין, הוא מתאים מאוד. אל תתרגש ואל תתרשם.

    • מאת גיא‏:

      יוסי, תודה על התגובה.

      האמת שהדבר האחרון שאני מתרשם ממנו הוא שפה גבוהה של מבינים מטעם עצמם בכלכלה. אגב, לפעמים אני עצמי משתמש בצחוק בשפה כזאת ולפעמים לוקח לאנשים דקה-שתיים להבין שאני רק משחק איתם.

      הטענה שלי איננה בעד מדיניות של מדינת רווחה, שכן זו בדיוק אידיאולוגיה חד מימדית עם תוצאות מעוותות. טענתי שזה אתגר של החשיבה הדתית להסתגל למושגים של המרחב החברתי-כלכלי.

      אשמח שתיתן לי קישור למשהו שכתב עומר מואב, כי הדבר היחיד שאני קראתי שלו מאוד הפריע לי. הוא כתב איפשהו שהמוחים, שהולכים להיות מעמד הביניים של הדור הבא, צריכים להילחם למען עצמם ולא למען אחרים, ולא מבינים שהמיסים לרפורמות שהם מבקשים יילכו רק לחיזוק של השכבות החלשות. זה מאוד הפריע לי, כי הוא אמנם נוגע בלוז של הטענה נגד מדיניות שמקדמת שוויון, שיש בה גם אמת, אבל הוא עושה את זה בשפה מאוד לא אכפתית מהזולת החלש. במילים אחרות, יש "שלי שלי ושלך שלך" שהיא מידה בינונית וכולנו בינוניים בצורה כזו או אחרת; ויש "שלי שלי ושלך שלך" שהיא מידת סדום.

  5. מאת נטע‏:

    ינקי,

    אתה רק מזכיר לי כמה חשוב לתת מספר שיעורים בסיסיים בכלכלה לתלמידים שמסיימים תיכון (ביקוש והיצע, אינפלציה, שערי מטבע).
    רובם יוצאים משערי בית הספר כדי לפתוח חשבון בנק לצבא, ואין להם מושג דרך איזה דלת נכנסים ומה בדיוק עושים שם.
    ובטח לא את שאר הדברים שכתבת.
    צריך גם ללמד אותם על כלכלה נכונה ועל החשיבות בלהיות מחושבים ואחראיים ולהסתכל קדימה. אולי זה היה משפר את מצבם של הרבה אנשים.

  6. מאת משה‏:

    אני חושב שכל מי שקצת למד פעם (אפילו "בחיים") א.ב. של כלכלה יכול להבין הדרישות של המוחים יובילו לעליית המחירים.
    דיור ציבורי = מיסים שיבוזבזו בחוסר יעילות
    פיקוח על מחירי השכירות = לא משתלם לבנות דירות להשכרה = ירידה בכמות הדירות שניתן יהיה לשכור (אמנם, בפחות כסף)

    צריך פשוט להסיר את כל ההקפאות והחסמים, גם על הבנייה ביו"ש, גם על הבניה בירושלים, וכן, גם על הבניה באזור תל אביב. צריך להפוך (בכפוף להסכמת השכנים ופיצויים בהתאם) את פיצול הדירות לחוקי וצריך לאפשר הסבת משרדים למגורים או הפוך, לפי הצרכים באזור.

    כדאי לקרוא קצת על איך זה עובד (למרות שאני לא מסכים עם כל מה שכתוב שם):
    http://www.kav.org.il/100994/b1177

  7. מאת הדס ל‏:

    אני רק רוצה לומר שאני מאוד מסכימה עם דודי לגבי הקוטג'. אך כמובן שכרגיל יש הבדל גדול ביני לבין דודי – בעוד שהוא קנה קוטג' למרות החרם, אני לא קניתי קוטג' הרבה לפני החרם. לא כי כעסתי על מישהו, אלא פשוט כי זה תמיד היה יקר מידי לסטנדרטים שלי. בעיני קוטג' לא חייב להכנס להגדרה של "מוצר יסוד" ואני חושבת שזה לגיטימי שהמחיר שלו לא יהיה מפוקח. לכן לא החרמתי את הקוטג' אלא פשוט המשכתי לא לקנות אותו, ולכן דודי לא החרים את הקוטג' ופשוט המשיך כן לקנות אותו.
    ובנוגע לשאר המחאות: לדעתי כשמוחים על כ"כ הרבה דברים בבת אחת יצא שכרנו בהפסדנו. אני לא מבינה גדולה בכלכלה (ולכן גם לא משתתפת באף אחת מהמחאות הללו, בהתאם לעקרון שלי שאני לא מוחה נגד משהו שאני לא מבינה בו), אבל נראה לי די ברור שכשדורשים כסף לכ"כ הרבה דברים בבת אחת, אף אחד לא יצא ברווח מזה.
    אני רק בעד מחאת הרופאים. חוץ מזה הם היו ראשונים, אז שיתנו להם לסיים קודם. 😉

  8. מאת נתן‏:

    כמה הערות על המצב:
    נתחיל מהמשפט הכי מעצבן שכתבת:
    אמרתי, שכל השיח הזה של קפיטליזם וסוציאליזם…כמעט ולא קיים אצלי בלקסיקון. איפה במהלך החינוך הדתי שקבלתי, דברנו באמת על הנושאים האלה?… לימדתי זכות על החשיבה התורנית שעיצבה את החינוך שלי ששייכת למסורת ארוכה ועמוקה שלא אוהבת אידיאולוגיות חד מימדיות…
    אם סיימת 12 שנות לימוד, ולא משנה אם זה באולפנה, בתיכון או במדרסה בפקיסטן, ואתה לא מסוגל לנסח טיעון סביר אחד שנוגע לסוגיות כלכליות, זה לא הופך אותך למורכב יותר, אולי לטיפש יותר. מהטיעון שלך מסתתרת בין השורות הטענה שמי שזכה ללמוד במערכת החינוך החילונית לא רק זה שהוא חסר את היכולת לשלוח ס.מ.ס לרב אבינר, אלא הוא גם חושב בצורה פלקטית וחד ממדית, אשרינו שזכינו ליהנות מזיו התורה ואנו בעלי חשיבה עמוקה, רודפים אנו את הפשרה ולא את המדון, ואוהבים כל בריה, גם אם הוא שמאלן.
    ועכשיו לגבי שאר הדברים שכתבו (גם אצל המטקבקים החרוצים): למרות שלמחאה הנוכחית יש היבטים פוליטיים, (אי אפשר להתעלם מהעלות של הכיבוש כשפורסים את העוגה), היא אינה מחאה פוליטית בבסיסה, אלא מחאה שבבסיסה הקושי של חלקים גדלים והולכים בציבור הישראלי לגמור את החודש. כאשר יוקר המחיה מאמיר מידי שנה, ומן הצד השני, המשכורות הולכות ומצטמקות. זהו חלק מתהליך רחב שנמשך כבר כמה שנים. החל משנת 2003 אנו עדים לצמיחה מעודדת של הכלכלה הישראלית, אחוז המובטלים הגיע לשפל שלא נראה כמותו, ואפילו ה-OECD קיבל אותנו לשורותיו. אבל את הצמיחה המופלאה הזאת רובנו לא מרגישים: רופאים, עו"ס, ועובדים רבים שנשארים עניים למרות שהם עובדים במשרה וחצי. (ראו כאן)
    זה מה שהוציא במוצ"ש מאה וחמישים אלף לרחובות.
    והערה לסיום:
    ינקי- אם לא ברור לך מדוע אנשים מתעקשים לגור בת"א, אתה מוזמן לחפש עבודה בירושלים.

  9. מאת גיא‏:

    נתן שלום, ותודה על התגובה.

    אתייחס לשתי נקודות בדבריך, הראשונה היא הביקורת שלך על מה שכתבתי על החשיבה הדתית וכו', והשנייה היא ההיבט הפוליטי של המחאה.

    לגבי הביקורת שלך. ראשית, נדמה לי שלא דייקת בדבריי. כשכתבתי שאני לא מסוגל לחשוב כראוי על סוגיות כלכליות, כתבתי את זה כביקורת על עצמי ועל החשיבה הדתית. בהמשך אותה פיסקה גם הסברתי שזו תופעה שקשורה למאפיין כללי יותר של החשיבה הדתית, שאין לה כלים מספקים להתייחס לסוגיות חברתיות-כלכליות. לכן בראש ובראשונה אכן אמרתי שאני טיפש יותר, ולא שאני חכם יותר. — לאחר מכן גם לימדתי על החשיבה הדתית זכות, וכאן התייחסתי ל*חשיבה הדתית* ולא למחשבה של דתיים כאלה או אחרים (ששולחים סמסים לרב אבינר, למשל, שהבאת כדוגמא לשטחיות המחשבה של דתיים). הטיעון שלי בדבר מאפייניה של החשיבה הדתית היהודית הוא במישור פילוסופי, תרבותי ורוחני, ואני יכול גם להרחיב בביאורו ובהדגמתו, אך אין כאן המקום. כמובן שבזה לא טענתי שכל שאר האדם הם פלקטים שטוחים, חלילה. מה שכן טענתי הוא, שהוויכוח בין מצדדי מדינת הרווחה למצדדי השוק החופשי מבטא חשיבה חד-מימדית, שכן ברור בעיניי ששני המודלים יוצרים תוצאות מעוותות. חשיבה חד-מימדית מסוג זה נדמית לי כמאפיינת של חשיבה מערבית, שנוטה ליצור מודלים מסבירי-כל חד-מימדיים.

    לגבי ההיבט הפוליטי של המחאה. אני מסכים איתך שהמחאה יושבת על בסיס של קושי כלכלי אמיתי, כמובן. אך ההיבט הפוליטי של המחאה, בעיניי, לא קשור רק להיבט הכלכלי של הכיבוש. הטענה היא שארגוני שמאל ושמאל קיצוני (הזכרתי את הקרן החדשה לישראל, שהיא שמאל קיצוני בעיניי, וואי-נט, שהוא שמאל בעיניי) הם שיצרו את המחאה כמעט מאפס באמצעות שימוש בכח העצום שיש בידיהם, ושהמטרה שלהם היא הפלת הממשלה. הם מעוניינים להפיל את הממשלה לא רק בגלל הסוגיה הכלכלית, אלא גם – ואולי בעיקר – כי הם מקווים שאז תעלה מפלגת שלטון בעלת אוריינטציה שמאלית יותר, למשל קדימה, שתקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם בנושא הכיבוש ובנושא אופייה של המדינה כמדינה יהודית.

  10. מאת אוריש‏:

    גיא, תודה רבה על פוסט מאיר עיניים.
    אני חושב שהדבר המדהים במחאה היא התעוררות ופתיחת הראש לרעיונות ולקבלת האחר. לא ניתן לבטל אדם ע"י התיוג ימני/שמאלני/חילוני/דתי וכו'.
    בהקשר הזה, אני מקווה שתוכל לבדוק אם פסילתך את הקרן החדשה יכולה להבחן שוב.
    אני רואה שפעילותה רבת השנים של הקרן החדשה לקידום צדק חברתי זכתה לשם רע שלא בצדק.
    אני מקווה שתוכל לקרוא קצת באתר שלהם ולראות שכל הגופים האזרחיים שמייצגים את תפיסות הדיור הציבורי ודיור בר השגה אלו הם גופים אשר זוכים לתמיכת הקרן החדשה.
    אני לא איש הקרן החדשה אך אני מרגיש שלאנשים יש תפיסה מוטעית אודותיה

  11. מאת ינקי‏:

    טוב, חזרתי לכאן רק כדי לומר,
    שאם גם 'ישראל שלי' מצטרפים למחאה (בנוסף לעוד רבים וטובים), אז מסתבר שכנראה בכל זאת ישנה דרך להצטרף למחאה מבלי לשחק לידי מובילים-אנרכיסטים למינהם.

  12. פינגבאק: זאת ההזדמנות: על מחאה, שמאל וימין « שער הגיא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *