האם מערת המכפלה היא מקום קדוש?
למקומות קדושים במקרא יש שני מאפיינים: התגלות ופולחן. במקום שבחר אלוהים להתגלות לאבות, שם יוקם לימים מקדש – מעשה אבות סימן לבנים. מנקודת מבט היסטורית-ביקורתית אפשר לראות את הדברים בסדר הפוך: במקום שבו הוקם מקדש – נהגו לספר על התגלות אלוהית בעבר הרחוק.
לפי השערות מקובלות בחקר המקרא, חלקים גדולים מהתורה נכתבו בארץ ישראל בתקופת המלוכה. רבים מסיפורי האבות נועדו כנראה להסביר ולהנחיל את קדושתם של מקומות פולחן ברחבי הארץ. כך למשל, מסופר שאברהם בנה מזבח בחברון (יג, יח), יצחק בבאר שבע (כו, כה) ויעקב בבית אל (לה, ז) – כולם בעקבות התגלות.
בתורה השתמרו מסורות שונות ומנוגדות ביחס למקומות הקדושים. כנגד הכתוב המייחס לאברהם הקמת מזבח בחברון, טענו חוגים אחרים – ככל הנראה הכוהנים מהמקדש בירושלים – שחברון כלל אינה מקום קדוש. הם האמינו שעבודת הקרבנות החלה רק עם הקמת המשכן בימי יציאת מצרים. המקדש הירושלמי נתפס בעיניהם כיורש הלגיטימי של המשכן. לשיטתם, האבות מעולם לא הקריבו קרבנות: לא בחברון, לא בבאר שבע, לא בבית אל ולא בכל מקום אחר.
בחוגים הכוהניים הללו נוצר, לפי ההשערה, הסיפור המופיע בבראשית כג (וסיפורים נוספים בספר בראשית ובחומשים האחרים, המובילים אל סיפורנו והממשיכים אותו). לפי הפרק, מערת המכפלה בחברון היא מקום בעל חשיבות היסטורית מפני שאבות האומה קבורים שם – אך התגלות ופולחן לא היו בה מעולם: אלוהים לא התגלה שם, ואיש לא עבד אותו שם. מערת המכפלה אינה קשורה לאלוהים, או בעברית מקראית: אינה מקום קדוש.
*