מלבד הסכנה הבריאותית והמצוקה הכלכלית שרבים מאיתנו מתמודדים עמן, אני מרגיש שמה שהכי חסר, ובמיוחד בסגר, זה אוויר.
אוויר אפשר לקבל בכל מיני דרכים. קודם כל, לנשום.
במקרא יש שלושה ביטויים נרדפים: אריכות אפיים, אורך רוח, ואורך נפש. בלשון המקרא "אפיים" הם נחיריים, "רוח" היא אוויר, "נפש" היא צוואר. מי שיש לו נחיריים ארוכים, נשימה ארוכה, צוואר ארוך, נושם עמוק. מי שנושם עמוק יכול להגיב לאט, במתינות, ויכול לשאת משקל כבד. שתי היכולות האלה מתלכדות גם במילה סבלנות: הכוח לסבול, לשאת.
ויש עוד דרך לנשום: לקרוא, ללמוד, לקבל שאר רוח.
לכן קוראים למה שאנחנו עושים מדעי הרוח. אפשר לקרוא לזה גם מדעי האוויר, מדעי הנשימה. ואפשר לקרוא לזה מדעי ההבל, בקטע טוב. גם הבל הוא משב אוויר.
נכון, אנחנו לא מייצרים שום דבר, ולא פותרים את רוב הבעיות. אבל אנחנו נותנים אוויר. רוח.
הכל הבל.
אל תשכחו לנשום.