על דרישת הימין הכלכלי לקיצוץ שכר במגזר הציבורי

הטיעון שהמגזר הציבורי צריך "לתת כתף" למען המגזר הפרטי הוא טיעון קולקטיביסטי ולא ליברלי, שכן הוא מתייחס לעובדים כאל חלק מקבוצה, ולא כיחידים. הרי אם עובד במגזר הציבורי שמרוויח, נניח, 20 אלף שקל צריך "לתת כתף" ולוותר על חלק משכרו כדי לתרום להתמודדות עם המשבר, אין שום סיבה בעולם שעובד במגזר הפרטי שמרוויח משכורת זהה, ושהמשיך להשתכר באופן סדיר בתקופת המשבר ולא נפגע כלכלית, לא יידרש לעשות זאת.

אם כך, למה הימין הכלכלי תומך בהפחתת שכר במגזר הציבורי? כנראה משום שהוא תומך בכך תמיד, ללא קשר למשבר כלשהו. לפי תפיסת העולם של הימין הכלכלי, רוב עובדי המגזר הציבורי אינם משאב ציבורי אלא נטל על הציבור, שתמיד טוב להפחית בו. אגב, גם קיצוץ בשירותים הציבוריים – שהשמאל הכלכלי מתנגד לו באופן עקרוני וגם כעת, וחלק מהציבור רואה בו רע הכרחי בתקופות משבר – אינו רע בעיני הימין הכלכלי, אלא טוב תמיד וטוב גם כעת.

אין תיאור זמין לתמונה.

אז האם באמת אפשר לקבוע שכל עובד שמשתכר מעל סכום מסוים, ושלא נפגע מהמשבר והמשיך לעבוד באופן רצוף, יתן כתף ויתרום לכל אלה שנפגעו מהמשבר? ודאי שאפשר. זה די פשוט, וזה נקרא העלאת מסים. אבל בזה הימין הכלכלי לא יתמוך: לא משום שזה לא הוגן, אלא משום שבעיניו קיצוצים זה תמיד טוב ומסים זה תמיד רע.

בקיצור, הימין הכלכלי לא התחיל להאמין פתאום ב"נתינת כתף", או כפי שהשמאל הכלכלי קורא לזה: סולידריות, או צדק חלוקתי. הוא עדיין חושב שכל אחד צריך לדאוג לעצמו, ושאם נפעל כך יהיה יותר טוב לכולם. העניין הוא שהימין הכלכלי, כהרגלו ובהתאם לתפיסתו, לא מתייחס לעובדי המגזר הציבורי כבני אדם שעובדים לפרנסתם ותורמים לכלכלה, אלא כ"הם" שמכבידים "עלינו".

בעצם, בעיני הימין הכלכלי, השכר של עובדי המגזר הציבורי הוא לא ממש שכר, כי עובדי המגזר הציבורי לא ממש עושים משהו מועיל כמעט אף פעם. זה בעצם סוג של נדבה, שעובדי המגזר הפרטי נאלצים בעל כורחם להעניק לעובדי המגזר הציבורי בשל נסיבות היסטוריות ובגלל הכוח של ההסתדרות. לכן כל כך הגיוני בעיני הימין הכלכלי לומר כעת לעובדי המגזר הציבורי: מצטערים, השנה אין "לנו" מספיק כדי לתת "לכם".

פורסם בקטגוריה מה בוער, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.