חג שמחת תורה מחבר בין שני מאפיינים מרכזיים של היהדות. המאפיין הראשון הוא שהיהדות היא דת של קהילה. התורה לא נמסרה לקדוש יחיד ולא נהגתה במחשבתו של גאון בודד. היא נועדה מלכתחילה לקולקטיב. לכן היא אינה מתממשת רק בדלת אמותיו של היחיד אלא בעיקר בפרהסיה.
המאפיין השני הוא שהיהדות היא דת של טקסט. זה לא תמיד היה כך; אחד הרעיונות המרכזיים בתורה שבכתב הוא שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוך עם ישראל באמצעות המקדש. אבל כבר בתורה נזרעו הזרעים למה שיהפוך בהדרגה את היהדות, החל בשלהי ימי בית ראשון ועד להשלמת התהליך בספרות חז"ל לאחר חורבן בית שני, לדת שבמרכזה לא מקום קדוש אלא טקסט קדוש. יש הרואים במעתק הזה של מוקד הקדושה, מן המקדש אל הטקסט, את סוד הישרדותה של היהדות בגלות.
שמחת תורה הוא החג שמבטא יותר מכל את השילוב בין שני המרכיבים האלה, הקהילה והטקסט. זה החג שבו הקהילה כולה רוקדת עם ספרי התורה. אם נענוע ענף דקל לכל הכיוונים נראה מבחוץ מעט מוזר, הרי שגם נישוק ספרים איננו פעולה טריוויאלית. בשמחת תורה אנו חוגגים את היותנו עַם הספר, קהילה המאורגנת סביב טקסט. ולא רק הקהילה מכבדת את התורה, גם התורה מכבדת את הקהילה: באמצעות התפקידים של חתני וכלות תורה ובראשית מוענק כבוד למי שתרמו לקהילה במשך השנה, לאו דווקא בתחום התורני. להמשיך לקרוא