ועל העבודה

באמצע דצמבר קשה להשיג את הכרך הראשון של פירוש מדעי לספר ויקרא בשפה האנגלית. תתפלאו. בספרייה המרכזית למדעי הרוח והחברה לא קל למצוא שולחן פנוי ובקומת מדעי היהדות אפשר לפגוש חברים שמזמן לא ראית. זה הזמן לכתוב את כל העבודות שתמיד רצית לכתוב ולא העזת, ומה שלא הספקת בחצי שנה אתה פתאום מספיק בשבועיים – זה זמן קסם. וכל זה בגלל שסוף השנה הלועזית הוא המועד האחרון-אבל-באמת-אחרון להגשת כל מטלות השנה האקדמית שחלפה.

את ההיגיון הכלכלי של ההשכלה הגבוהה למדתי דווקא מפרופסור לתלמוד. באחד השיעורים הוא התאכזב ממספרם המועט של התלמידים שטרחו וקראו את המאמר שנתבקשנו לקרוא, וכך אמר: נניח שאתה אומר למוכר בשוק 'תן לי בבקשה עגבניות בעשרה שקלים' – מן הסתם האינטרס שלך הוא לקבל כמה שיותר עגבניות, שהרי את הכסף כבר שילמת. לכן אם שילמתם שכר לימוד, מטבע הדברים האינטרס שלכם הוא ללמוד כמה שיותר: לשמוע כמה שיותר הרצאות, לקרוא כמה שיותר מאמרים ולכתוב כמה שיותר עבודות, ואך פלא הוא שהסטודנטים אינם ששים לעשות זאת, ולקבל תמורה לכספם! אכן, כתיבת עבודות היא מלאכה קשה, אבל את מה שחצבת בעצמך מתוך הספרים המצהיבים – בלשון הקודש וקל וחומר בשפות הנוכרים – איש לא יוכל לקחת ממך.

כלומר, לא בחינם, בכל אופן; כי באתר NRG מעריב (מדור כלכלה, תת-מדור צרכנות) מגלים לנו את "כל האמת על עבודות הסמינר". והאמת היא שעבודות סמינר הן עסק כלכלי, כי הסטודנטים אינם משלמים עבור השכלה אלא עבור חתיכת נייר, שהם מעריכים ששוויה בעתיד יעלה על מחירה בהווה, וממילא אין מניעה להשתמש בכמה שטרות כדי להיפטר מחובות מעיקות, שכוללות דברים איומים ונוראים:

העבודה הסמינריונית דורשת מספר מסוים של מאמרים, שאלת מחקר, תרגומים מאנגלית, ניסוח נכון, גרפיקה, טבלאות, התכתבויות עם המרצה, פגישות עם המנחה (למרות ששנת הלימודים נגמרה), ועוד מספר רב של דרישות שמתסכלות במידה רבה את הסטודנטים, שקרובים כל כך לסיום הלימודים.

כמה מתסכל! לקרוא, לחשוב, לכתוב… להיפגש עם המנחה, ועוד בחופשה! אך אל דאגה:

המצוקה שבהגשת העבודה המפרכת מביאה סטודנטים רבים במוסדי האקדמיה השונים למצוא פתרון. ואכן, נמצא פתרון שכזה לאלו מביניכם שאין להם די סבלנות לשבת ולכתוב עבודה. הפתרון אינו אידיאלי, ואף לא חוקי, אך הוא עדיין פתרון – רכישת עבודה מוכנה.

ובשפה פשוטה: אם זקוק אתה לעבודת סמינר, פנה לחנון הקרוב למקום מגוריך, שלם לו לפי התעריף המקובל ותקבל את העבודה היישר לביתך. למתקדמים – התעריף הוא תלוי ציון, ואם לא תקבל את הציון המצופה תזכה בהחזר כספי, כיאה לכלליו ההוגנים של השוק.

על התופעה עצמה אין מה לומר. רמאים תמיד היו וכנראה יהיו. אין מה לומר גם על העובדה שהכתבה מתעדת את התופעה במקצועות "הנחשבים קלים יחסית – תקשורת, כלכלה, ניהול ומשפטים" ובמקצועות "קשים יותר" כמו פסיכולוגיה ומדעי המחשב, ומכאן אנו למדים שמקצועות אחרים ששמענו עליהם בתיכון, כמו היסטוריה וספרות, כנראה חדלו להתקיים מאז, הודות לאל הטוב. אם כן, מה יש לומר?

שני דברים. ראשית יש לומר דבר בגנות העיתונות. הכתבה ב-NRG מתארת את גניבת הדעת כמו איסוף בולים: תחביב משעשע ובלתי מזיק שיש העוסקים בו להנאתם. "ננסה לעשות מעט סדר עם מידע שנאסף בנושא", מציע הכותב בן זהבי, ומעט אחר כך הוא פונה לסעיף "כך תעשו זאת נכון", שבו מצוטטים "טיפים" כגון: לקנות עבודות רק מכותבים מוכרים ומומלצים; להיות בקשר עם המרצה בזמן כתיבת העבודה (על ידי שכיר-העט); ולא להוריד מהאינטרנט כי המרצים מחפשים בגוגל (!). בפתח סעיף העצות מבהיר זהבי:

מיותר לציין כי אין בכתבה זו שום עידוד או המלצה לסכן את התואר שלכם, אך במידה ואכן תבחרו לשלם עבור העבודה – מוטב שתעשו זאת נכון.

בדבר אחד אני מסכים עם זהבי: "מיותר לציין". אין צורך בהבהרה הזו, משום שזהו שקר. אולם כאן אנו מגיעים ללב העניין: זהבי ואני חלוקים בדעותינו באשר לשקרים. אני סבור ששקרים הם דבר פסול ואילו זהבי אינו סבור כך. והוא נאמן לדרכו: בכתבה שבה הוא מורה לאנשים את הדרך הנכונה לילך בה אל קריירה שיסודה ברמאות ובקידוש המטרה הבזויה כשלעצמה ("עשיית" כסף) באמצעים נלוזים לא פחות, הוא אינו מהסס להצהיר הצהרות כזב צבועות ופתטיות. וכעת לא נותר אלא לצפות לכתבות ההמשך: המדריך לשדידת זקנות למען מימון שכר הלימוד והמדריך לגניבת בירות מהסופר למען ההווי הסטודנטיאלי, מבלי שום עידוד או המלצה.

בעצם, אין צורך במדריכים הללו. דרכים בזויות לניצול אנשים אחרים למען שיפור מצבך החברתי והכלכלי? בשביל זה לא צריך עיתון – אנשים רציניים לומדים את זה באוניברסיטה בכמה מהמקצועות שנזכרו לעיל (לא ספרות; נסו שוב לנחש). אמנם, גם כאן יש פרדוקס, כי הם קונים עבודות אחד מהשני… אבל נחזור לענייננו: העובדה שאין לצפות לשמץ של הגינות ויושר מהעיתון מעריב הלוחם בשחיתות, אין פירושה שאנו פטורים מהשמצתו בכל עת שהוא מצדיק זאת.

רק בקריאה שנייה שמתי לב שזהבי בעצם אינו מביע כל הסתייגות מוסרית מרכישת העבודות, גם לא למראית עין או בדרכי שקר וצביעות: הוא לא כתב "אין בכתבה זו שום עידוד או המלצה לרמאות" או "לעבירה על החוק". הבעיה היחידה שהוא רואה בשיטה היא סיכון התואר, כלומר בעיה פנימית בשיטה שעלולה לפגוע בתוצאה ולהפוך את השיטה כולה לבלתי יעילה. לפי הקריאה הזו, זהבי אכן מתכוון לדבריו. סיכון התואר, בניגוד לרמאות, הוא מעין "בעיה מוסרית" עבורו, ומפניה הוא מתריע. התואר הוא נייר חשוב שהשקעתם בו כסף רב – לא כדאי להסתבך! אבל אם בכל זאת בחרתם בשיטה הזו – בחירה לגיטימית לחלוטין, פשוט לא כל כך חכמה – הוא יעניק לכם מידע שיצמצם את הסיכון, מפי טובי המומחים, שהרי כידוע, עם הצלחה לא מתווכחים.

הדבר השני שיש לומר הוא ביקורת על האוניברסיטה העברית בירושלים, שהיום ראיתי בה מודעה על החלטות ועדת המשמעת משנת תש"ע. הוועדה דנה במקרים שכאלה: שני תלמידים הגישו תרגיל זהה, תלמיד שהגיש עבודה באיחור הגיש את הפתרון שפורסם באתר הקורס, תלמידה הכניסה לבחינה פתק עם מידע רלוונטי וכן כל כיוצא. איך אמר הסטיקר שחולק עם עיתון מעריב לפני כמה שנים? "איפה הבושה". נו. אבל הבעיה היא שוועדת המשמעת של האוניברסיטה לא פרסמה את שמות הרמאים, לא העלתה אותם לוועדת משמעת ארצית של המל"ג כדי שאף אחד לא ייתן להם תואר ואפילו לא שללה מהם את התואר וזרקה אותם לכל הרוחות עד הגלגול הבא. במקום זה, היא הסתפקה בעונשים סמליים כגון הרחקה לשנה, פסילת הקורס (שהיא כלל לא עונש, שכן התלמיד מעולם לא מילא את חובות הקורס), הרחקות על תנאי למיניהן ולכל היותר קנס פעוט, שעולה כמו שליש עבודה סמינריונית במקצוע קל. ואם רשויות האוניברסיטה לא עומדות על המשמר ולא טורחות להבהיר שרמאות אין מקומה בבית ספרנו, מה יגידו אזובי ה-NRG?

אז נכון, אפשר לשער באילו חוגים אירעו הדברים ובאילו פחות (נאמר כך: מעולם לא פורסם באתר כלשהו פתרון לתרגיל בביקורת נוסח המקרא ואף לא ביוונית למתחילים), אם כי אפשר להיות בטוחים שהתופעה לא קיימת גם בחוגים האחרים; ואפשר לגחך על כך שבנוסח הראשון של הכתבה פורסמה תמונה של ידידתי לספסל הלימודים, סטודנטית חרשנית ומצטיינת שעצם הופעתה בתמונה אקראית שצולמה בספריית הר הצופים נובעת מהעובדה הפשוטה שהיא נוכחת שם ברוב שעות היממה (התמונה הוסרה לפי דרישתה); ואפשר – כפי שרמזתי – לתהות מה זה כבר משנה, אם העבודה שמישהו מגיש בהלכות רמאות בבית הספר לרמאות נעשתה בעצמה לפי ההלכות האלה עצמן; ואפשר להודות לבורא עולם על "שאנו רצים והם רצים" וגו'.

ובכל זאת – בפקולטה שלנו לא נוהגים לעשות רק דברים שמשתלמים כלכלית. ולכן לפני שאני חוזר לערמת הספרים והרשימה הביבליוגרפית, הרשיתי לעצמי גם להתלונן קצת.

פורסם בקטגוריה חינוך, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

11 תגובות בנושא ועל העבודה

  1. מאת מושקין‏:

    כשמלמדים כל כך הרבה חומר שלא רלוונטי רק כי הוא "חשוב", "לא ייתכן שלמדת — ואתה לא יודע — " וחומר שהמרצה אהב במיוחד אבל הוא לא רלוונטי, מה הפלא שסטודנטים שאין להם זמן בחיים ירצו להיפטר מכל תהליך הלמידה? ממילא אדם זוכר בממוצע רק 10 אחוזים ממה שהוא למד לתואר – האחוזים המעניינים או הרלוונטיים. אז למה ללמוד את כל החומר המיותר הזה? במיוחד שנה ראשונה ותואר ראשון. זוהי האוניברסיטה, והיא גאה בכך; אני עם זהבי.

  2. מאת נעמה‏:

    מדהים מושקין. לא ברור לי איך אדם מסוגל לכתוב על עצמו "אני עם השקרנים, הרמאים והגזלנים".

  3. פינגבאק: שינויי מזג האוויר ומחשבות ליום ששי | ספר חברה תרבות

  4. פינגבאק: ושוב איתכם | תרבות אגודה

  5. פינגבאק: מאבד תמלילים – הגלוב » ארכיון הבלוג » כל האמת על עבודה סמינריונית

  6. מאת עופר‏:

    (In english since Hebrew doesn't work on this site for me for some reason)
    Mushkin, as a former teacher's assistant, I'm always amazed by the fact that BA students so often, while knowing nothing at all in the field we were studying, thought they knew what was relevant material and what wasn't. The hubris needed to think that their inability to solve even the simplest exercise granted them the prescience to know that this material was not important seems to be of the same kind that resulted in students that fail the tests time after time, yet invariably tried to appeal their non-answers.

  7. מאת עידו‏:

    כל מילה בסלע, במיוחד לגבי הטיפול העלוב של הרשויות האוניברסיטאיות בתופעה. לצערנו, רמת החלק הארי של המערכת האוניברסיטאית בישראל הייתה צריכה לבייש תיכונים (לא רוצה להכנס לרמת התיכונים בארץ). וכך ממשיך הביזיון הגדול שבו האוניברסיטאות משמשות כפסי ייצור לבורים עם תארים.
    עידו

  8. מאת י.א‏:

    הכל נכון. רק הערה בכ"ז:
    פרסום שמות הרמאים עונש מוגזם מאד-מאד, ולמעשה "אינסופי". הפגיעה כאן יכולה לחרוג בהרבה מחומרת העבירה – שאין לזלזל בה. יתר על כן, ההליך המשמעתי מטבעו לא נדרש – ובצדק – לרמת הוכחה מהסוג המתיר עונש כה חמור שיכול לפגוע למשל בסיכויי ההעסקה של אדם שנים אח"כ.

  9. מאת היית מת‏:

    משפטים- מקצוע שנחשב "קל יחסית"? אתה חי בסרט (רע ובודד מאד).

  10. מאת רננה‏:

    יש לי הצדקה מוסרית למה כתבו לי עבודה בכסף: סובלת מטפשת הריון

    אני בחודש חמישי להריוני, ההורמונים משתוללים ולא נותנים לי להתרכז בכתיבת הסמינריון שלי. החלטטתי שאני חייבת עזרה לכן נכנסתי לגוגל ומצאתי כותב סמינריונים מקסים שעזר לי להכין את הסמניריון במשפטים ונוסף עזר גם לבעלי במנהל עסקים . המחיר היה סביר מאוד (1900 ש"ח) והציון היה נהדר שנינו קיבלנו מעל 90 . האתר נקרא ——-.com טל' 052——–. ממליצה בחום רב .

    בהצלחה!!!!!!!!!

    • מאת אריאל‏:

      שלום רננה,
      אם זו הצדקה מוסרית הולמת מבחינתך אני מקווה שלא תהיי עורכת דין ושבעלך לא ינהל עסקים.
      הפרסומות נמחקו מתגובתך מסיבות מובנות.

סגור לתגובות.