לבירור יחסנו לאגודת הסטודנטים

א.

פעם כשהייתי חולה ראיתי תכניות בטלוויזיה החינוכית. חלפו כשני עשורים ואני דווקא צעדתי לאחור במונחים טכנולוגיים; אין לי טלוויזיה ואני שומע רדיו.
ה"סערה" היומית קשורה בחוק שעניינו מלגות לאברכים ובהתנגדות מצד חברי האופוזיציה ואנשי החדשות, לוחמים עזי נפש בבסיס צה"ל אי שם בעיר יפו המביעים את מחאתם החלושה. אינני בקיא בפרטי הפרשה ולכן עומדות בפניי שתי אפשרויות: להביע את דעתי עליה בכל זאת, או להיתפס לאיזה עניין צדדי הקשור בה, שעליו ממילא חשבתי פעם והנה הזדמנות להעלות את המחשבות על הכתב. אני בוחר באפשרות השנייה.
העניין הצדדי הזה הוא הסטודנטים, שאף אני נמנה עליהם. התאחדות הסטודנטים, כך אומרים, משחיזה חרבות לקראת מאבק ציבורי חריף בהפרת עקרון השוויון: לשיטתם, אחד האברך ואחד הסטודנט בקבלת סיוע כספי מתקציב המדינה. כנגד מאבקים מסוג זה נהוג במחוזותינו הסטודנטיאליים להביע מחאה על מחאה ולטעון: האמנם מעוניינים הסטודנטים בעקרון השוויון? היוצאים הם למאבקים ציבוריים כאשר אכיפת עקרון השוויון איננה אמורה להתבטא בהגדלת זכויותיהם? ומה בכלל תפקידן של אגודות סטודנטים למיניהן? האם עליהן להוביל את "ציבור הסטודנטים" למאבקים רחבים יותר הנוגעים לסוגיות פוליטיות ומוסריות שעל סדר היום הציבורי?

מכיוון שבמקביל להאזנה לרדיו אני קורא בימי מחלה אלה ספר על מורה הנבוכים לרמב"ם (שאולי אכתוב עליו בפעם אחרת), אציג תחילה את דעת ההמון, אחר כך את דעת הפילוסופים ולבסוף את דעת תורתנו, דהיינו את דעתי, ושם כמובן צפוי טוויסט רבא לאורייתא בעזרת האל יתעלה. הניתוח והדוגמאות יתבססו על המתרחש בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, אך המסקנות יהיו יפות אף לשאר קמפוסים שבארצנו.

ב.

דעת ההמון, ועליו נמנים גם כמה מחכמי אומתנו, גורסת כי יש להפריד בין סוגיות "פוליטיות" לסוגיות "מוסריות". שייח ג'ראח – פוליטיקה; גלעד שליט – מוסר. התנגדות לפינוי ילדים יהודים מביתם אשר ביהודה או בשומרון – פוליטיקה; התנגדות להשבת עובדים זרים למדינות מוצאם – מוסר. דיור ליהודים בשכונות ערביות – פוליטיקה; דיור לחילונים בשכונות דתיות – מוסר. וכן הלאה. גישה זו רואה במילה "פוליטיקה" שם גנאי לעסקנות מושחתת ותככנית, הקשורה במפלגות, בשטחים ובדברים מטרידים כגון אלה. המצדדים בה מזהים את הפוליטיקה עם נושאים שנויים במחלוקת, ואל מול נושאים אלה הם מצביעים על נושאים המצויים ב"קונצנזוס", נושאים שאי אפשר לו לאיש הישראלי שלב פועם בחזהו שלא לתמוך בהם. גישה זו תומכת בהתנדבות ובפעילות כלשהי ומגנה יותר מכל פאסיביות שמבטאת עבורה אדישות וגבהות לב. אם כן, לפי גישה זו, אגודת הסטודנטים נדרשת לפעול למען כל אותם ערכים אשר כלל הסטודנטים, לכאורה, שותפים להם. אמנם, אחד מן הערכים האלה הוא זכויותיהם של הסטודנטים עצמם, שלדאגה להן ניתנים צידוקים אידיאולוגיים שונים. אם תפעל האגודה למען הערכים ה"מוסריים", תמלא את שליחותה שכן תייצג את כל הסטודנטים. לעומת זאת, אל לה לאגודה לפעול בשם "אינטרסים פוליטיים" – שהרי פוליטיקה עניינה באינטרסים, לא בערכים – שכן בכך תמעל בתפקידה ותהפוך עצמה לשנויה במחלוקת.
אין צורך לומר ובכל זאת נאמר משהו לגנותה של השקפה זו. ראשית, היא חוטאת בפרדוקס ה"הפגנה לא חשוב על מה". עבורה שיא ההצלחה הוא להפגין למען משהו שכולם מסכימים לו. ואולם בכך נעוץ פרדוקס: אם כולם מסכימים, למה להפגין? ובדרך כלל אין זה כי אם אחד מהשניים: או שהקונצנזוס הוא אשליה – שהשותפים לה מבקשים לייצר או לוקים בה בעצמם – ולמעשה הפעילות אכן נוקטת צד מסוים במחלוקת פוליטית ואידיאולוגית; או שההפגנה אכן מיותרת ולא אומרת דבר. שנית, היא חוטאת בחטא השמצת הפוליטיקה, אשר יתברר בסעיף הבא.

ג.

דעת הפילוסופים מחכמי אומות העולם – דהיינו אלה מאומתנו הבקיאים בדרכי האמורי כגון מדע המדינה, יחסים בין לאומיים ומזרח אסיה – שונה מדעת ההמון וטובה הימנה. אנשי דעה זו אינם מפרידים בין סוגיות מוסריות וסוגיות פוליטיות. הם טוענים, ובצדק, כי פעילות פוליטית עניינה השפעה על המדיניות הציבורית באופן שנראה מוסרי ונעלה יותר בעיני הפעיל. פוליטיקה אינה אפוא מילה גסה השמורה לכרסתנים תאוותנים אלא שליחות הרואית המאפיינת צעירות צרודות שמגאפון בחיקן. כמה מהם אף סבורים כי דעת ההמון, שהוצגה בסעיף הקודם, יש לה קשרים חשודים עם בעלי הון ואינטרסים, המעוניינים להסוות את הבעיות החברתיות העמוקות שהם עצמם יוצרים במסווה של פעילות "מוסרית" שאיש אינו יכול להתנגד לה. ואין אני בא לסתור סברה זו.
בעלי הגישה הפוליטית מדמים את אגודת הסטודנטים לממשלה בזעיר אנפין. האגודה היא גוף עתיר תקציב שבו יושבים נציגים הנבחרים בבחירות דמוקרטיות. לאחר הבחירות נערך משא ומתן קואליציוני וכך נבחרים מנהיגי האגודה. משעה שנבחרו, עליהם לפעול למען המטרות הפוליטיות שבשמן התמודדו בבחירות, אם לשמאל אם לימין, ובתוך כך לסלול את דרכם אל הפוליטיקה המוניציפלית והארצית. אמנם, כמקובל בפוליטיקה של המבוגרים, גם כאן נוטים אנשי השמאל לייחס לעצמם עליונות תרבותית מובנית, שמתבטאת למשל ברוח השמאלנית הקבועה של "בטאון הסטודנטים", הלוא הוא העלון ששמו ראוי לו והוא ראוי לשמו.

ד.

מי ששוטט במסדרונות הר הצופים בשנים האחרונות נוכח לדעת שתנועת "רוח חדשה" מייצגת את הגישה הראשונה, ואילו התנועות המזוהות רשמית עם מפלגת הליכוד ומפלגת העבודה, ומימין לכולן "אם תרצו" ומשמאל לכולן "קמפוס לכולנו", כל אלה מייצגות את הגישה השנייה. הדבר לא-בלתי-קשור בתמיכתו של ראש העיר, ניר ברקת, ב"רוח חדשה". עוד בניסיונו הראשון להתמודד על ראשות העיר הציג ברקת גישה א-פוליטית כביכול, שלפיה לא פוליטיקאי דרוש לעיר כי אם מנהל מוצלח, ומי אם לא איש היי-טק מתאים לתפקיד זה. אנשי "רוח חדשה" מרבים לערוך פעילויות שכביכול כולם מסכימים עליהן, כגון המאבק למען דיור ותרבות לצעירים חילונים בירושלים. מאבק זה כרוך בדרך כלל בהשמצות, עתים מנומסות ועתים פרועות וגסות רוח, נגד הציבור החרדי בירושלים. עוד מצאנו את תמיכתם בעצרת למען גלעד שליט ועוד. אנשי התאים הפוליטיים, לעומת זאת, השמיעו את קולם בסוגיות "פוליטיות", לרוב כאלה הנוגעות בסכסוך הישראלי-ערבי.

ה.

כדרכה של דעת תורתנו תהיה בה סינתזה של שתי הדעות הקודמות. ראשית, אסכים עם הדעה הראשונה בכך שאגודת הסטודנטים צריכה לעסוק אך ורק בעניינים שבקונצנזוס כלל-סטודנטיאלי. שנית, אסכים עם הדעה השנייה בכך שאין להפריד בין מטרות "פוליטיות" השנויות במחלוקת לבין מטרות "מוסריות" שעליהן יש קונצנזוס. אסכים עמה גם בכך שפעילות פוליטית היא שליחות נעלה שראוי לעסוק בה; אך לא אסכים עמה שזהו תפקידה של אגודת הסטודנטים. אם כן, במה צריכה אגודת הסטודנטים לעסוק?

לדעתי אין לסטודנט המצוי, דהיינו אני שהנני סטודנט והנני מצוי, צורך באגודה שתפעל למען מטרותיהם הפוליטיות של רוב הסטודנטים, בין אם מטרות אלה מתאימות במקרה למטרות שבהן אני מאמין וקל וחומר אם לא. יש כנסת בירושלים, מעת לעת היא נבחרת ומרכיבה ממשלה ודי בכך. ואם לא די בכך, אשקיע את הוני ומרצי בתנועה פוליטית ספציפית ולא בהימור על כל תקציבי הסטודנטים. במה כן יש לי צורך? באגודה שתדאג לאינטרס המיידי שלי כסטודנט. האינטרס שלי כסטודנט הוא לשלם כמה שפחות שכר לימוד; לשמור על זכויותיי בכל מה שקשור בקורסים, עבודות, מבחנים וכיוצא באלה; להנות מתחבורה ציבורית מהירה, יעילה וזולה; להצליח למצוא מקום טוב לגור בו בסביבות האוניברסיטה; לרכוש מזון ומשקה בקמפוס במחירים סבירים; ואם נשאר תקציב פנוי, גם לראות איזו הופעה מדי פעם. ותו לא.
אגודת הסטודנטים היא מבחינתי ועדת תרבות, ועדת כיתה וועדת קישוט, וקצת מועצת תלמידים במובן הישן – כזו שמייצגת את התלמידים בפני הממסד, שכן התלמידים רבים הם והממסד אחד וממוסד.
האם פירוש הדבר שאין לי עניין בסוגיות פוליטיות? חלילה וחס. אני חושב שהן חשובות הרבה יותר משכר הלימוד לסטודנטים או מפינת קפה מסובסדת. אלא שפשוט אין לי עניין להפקידן בידי עמיתיי הסטודנטים.
לפיכך, על אגודת הסטודנטים לדאוג לזכויות הסטודנטים, אך עליה לעשות זאת בכנות: לא לזעוק 'שוויון' ולא להשתמש בטענה השקרית שהסטודנטים הם ציבור עני ודל. רוב הסטודנטים באוניברסיטאות מגיעים מהמעמד הבינוני-גבוה ויעיד על כך הממון הרב המושקע על ידיהם בבילויים, במגורים בשכונות יוקרה ובמכוניות הגודשות את מגרשי החניה בקמפוס. אגודת הסטודנטים צריכה לומר: אנחנו דואגים לאינטרסים של הסטודנטים, שעל כן שְמנו "אגודת הסטודנטים". כפרטים, עניין לנו בסוגיות פוליטיות ומוסריות – שאין להפריד ביניהן – ובהם הסכסוך הישראלי-ערבי, המשטר הכלכלי במדינה, זכויות עובדים ומיעוטים ועוד. אך באגודה אנו פועלים למען הדבר היחיד המאחד את כלל הסטודנטים, והוא הדאגה האינטרסנטית הצרה של כל אדם לשיפור מצבו, ושל כל קבוצה לשיפור מצבם של פרטיה.

לשם מה אם כך לערוך בחירות? אכן, הטענה שאי-השתתפות בבחירות לאגודה משולה לאי-השתתפות בבחירות לכנסת היא טענה שגויה. הכנסת קובעת את עתידה של המדינה והנמנע משליחת נציג לכנסת מחזק בכך את יריבו האידיאולוגי ומביע אדישות כלפי מגוון סוגיות מוסריות רבות חשיבות. ואילו אגודת הסטודנטים תפקידה להתמקח עם פקידי אגד והעירייה, לייסד פינות קפה משובחות ולהפיק אירועי תרבות מעניינים, וכל אלה באמת אינם כה חשובים. ראוי אפוא שייבחר לאגודה אדם ישר וטוב, העוסק בצרכי ציבור באמונה, אבל אין זה משנה אם יהיה יהודי או ערבי, מתנחל בקטמון הישנה או במודיעין החדשה, סוציאליסט או קפיטליסט. ואנו נביט בנציגי האגודה הדורשים תוספת תקציב למען הסטודנטים – לא ניסחף בלהט האידיאולוגי המדומה שלהם אך גם לא נגער בהם על צביעותם. אגודת סטודנטים דואגת לסטודנטים, וזהו.

פורסם בקטגוריה מה בוער, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

9 תגובות בנושא לבירור יחסנו לאגודת הסטודנטים

  1. מאת גדי‏:

    אריאל,
    מי יתן וכל ימיך תשכב במיטה, מוחך סוער מחום, אוזניך הולמות ויכוחים פרלמנטריים, וראשך טרוד במעשה מרכבה. ואנו נשב בצל מיטתך ונשתה מימיך.

  2. מאת גיא‏:

    ואף אני אשכב תחת מיטתך לצד גדי ועוד רבים, שכן תורה היא – וללמוד אנו צריכים!

  3. מאת הדר‏:

    אין לי ציטוט מקראי\תלמודי מחוכם. רק אומר שנהניתי מאוד וברשותך אשתף חברי בפוסט (שאעאריענג בלעז)

  4. מאת אודיה‏:

    בתור סטודנטית טרייה, שאלת תכליתה של אגודת הסטודנטים מעסיקה אותי מאד. ועדת כיתה, קישוט ותרבות זה נחמד. אני חושבת שזה מוצא חן בעיניי.
    רק שבפועל נראה (ואני כבר לא בטוחה שזה מן העניין, אבל אלו הם הרהוריי) שהם גוף גדול וחשוב העוסק בפעילות אינטנסיבית רחבה משלל סוגים. קודם כל, אני לא מבינה מתי יש להם זמן ללמוד (וזאת מנקודת הנחה שמי שפעיל באגודת הסטודנטים הוא סטודנט. או שמא אני טועה), ושנית, אני לא מבינה למה כל כך הרבה תחומים הם תחת אחריותם וטיפולם, ואינם באחריות ישירה של מוסד הלימוד כלפי תלמידיו.

  5. מאת י.ד.‏:

    יפה ונאה.

    גדי,
    האם זה אתה (כלומר, האם הגחת ממחילתך האינטרנטית כדי להגיב)?

  6. מאת אודי‏:

    אריאל, אני מסכים עם הדברים יפים שכתבת.
    אני חושב ש"לדעת הפילוסופים", ישנה ציפייה מכלל הסטודנטים(ולאו דווקא מה"אגודה" או מ"תא" כזה או אחר, ולכן אין קורלציה בין אגודה = ממשלה). והציפייה היא מפר"ח ועד למהפך במדינה [וראה את "מרד הסטודנטים" של 1968, שלמרות כשלונו מקובל לקבוע שהוביל ל"מהפכה תרבותית"].

  7. פינגבאק: התחלה וסוף ביקורת ומעשה | ספר חברה תרבות

  8. פינגבאק: ביקורת ותיאוריה « תַּרְבּוּת אֲגֻדָּה

  9. פינגבאק: הכי אחי אתה ועבדתני חינם | הוי אריאל | הבלוג של אריאל סרי-לוי

סגור לתגובות.