שמות לא: השבת – מקדש שלא ניתן להחריב

בסיפור המן מתואר כיצד השבת נוסדה בעת שאלוהים העניק לבני ישראל מן מהשמים ואסר עליהם ללקוט ממנו ביום השביעי: "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם" (שמות טז, כט). לפי כתובים אחרים, בני ישראל הצטוו על השבת בחורב, ומהותה של השבת היא מנוחה לכל שכבות החברה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג, יב); "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמֹוךָ" (דברים ה, יד).

מסורת אחרת, שהמחקר מייחס לחוגי הכהונה, האמינה כי השבת התברכה והתקדשה על ידי אלוהים כבר בימי הבריאה: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ" (בראשית ב, ג). אולם קדושתה של השבת נותרה תלויה ועומדת עד שבא עם ישראל ונצטווה לממש אותה במעשיו – בפרק שלנו, שמות לא. השבת היא "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות לא, יג) – סימן להיותו של אלוהים בורא העולם האוניברסלי, ובד בבד סימן לקשר המיוחד בין אלוהים לעם ישראל.

אברהם יהושע השל כינה את השבת "מקדש בזמן". בדומה למקדש שבמרחב, קדושת השבת כרוכה בחובות ואיסורים וכן בסכנת מוות למחלל הקודש. אמנם, יש הבדל מעשי חשוב בין שני מוקדי הקדושה: בניגוד למקדש, את השבת לא ניתן להחריב. "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" (שם, טז) – ברית עולם ממש: גם כשהסתלק אלוהים מן המקדש, נותרה השבת אי של קודש בתוך ים של חולין.

*

פורסם באתר 929
פורסם בקטגוריה 929 - פרקי תנ"ך, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.