מהו יום הכיפורים? ומהו בכלל כיפור?
דעה רווחת היא שכפרה פירושה כיסוי. אכן, במקרא כפירה (בבניין קל) היא כיסוי – כמו בציווי לנח: "וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ" (בראשית ו, יד) – אך כיפור(בבניין פיעל) הוא משהו אחר. לפועל כִּפֵּר יש שני שימושים, האחד הוא לשלם כופר, כלומר תשלום או תחליף (ראו למשל שמות ל, יב, טז).
כפי שלימד פרופ' יעקב מילגרום, ההוראה השנייה והנפוצה יותר של הפועל כִּפֶּר קשורה בפועל האכדי "kuppuru", שמשמעותו לקנח, למחות. זה תפקידו של "יוֹם הַכִּפֻּרִים" (כפי שהוא מכונה בויקרא כג, כז): ביום זה נערך טקס, שתפקידו לנקות ולטהר את המקדש וכליו מן הטומאה והעוונות שדבקו בו, וזאת באמצעות דם החטאת – הקרבן המְחַטֵּא. אלוהים מצווה את אהרן: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (טז, טז) ובהמשך "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר" (לג) – מכל הכתובים הללו ברור שהדבר הזקוק לכפרה הוא המקדש.
אך מדוע יש לנקות את המקדש?
על פי ספר ויקרא ויֶתר הכתובים הכוהניים, הרעיון המרכזי של דת ישראל הוא שהאל שוכן במקדשו, וכך הוא שוכן בקרב העם: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). מעשים מסוימים יוצרים טומאה, שנתפסה כחומר ממשי, הנדבק אל המקדש. מילגרום מסביר: "האל לא ישכון במשכן טמא… אם רמת הטומאה ממשיכה לעלות, הסוף הוא בלתי נמנע: האל יעזוב את המשכן וישאיר את העם לאובדנו".
אם כן, יום הכיפורים הוא "ניקיון האביב" של המקדש. כך מביע ספר ויקרא את האחריות העצומה שחשו הכוהנים כלפי בני ישראל: הכוהן הגדול סיכן את חייו ונכנס לפני ולפנים, במטרה לתקן את מעשי בני עמו ולמנוע את הסתלקות האל מקרבם. המקדש היה מוקד ההתרחשות העיקרי, אם כי כבר בתורה נוספה לכך השתתפותו של העם, שנדרש לשבות ממלאכתו ולענות את נפשו (פסוקים כט-לא). היסודות החוץ-מקדשיים הללו סייעו ליהדות "להמציא מחדש" את יום הכיפורים במצב של היעדר מקדש, אבל זה כבר סיפור אחר.
*