פרשת צו
התואר "משיחי" נקשר לניסיון לדחוק את הקץ: לעשות פעולות בהווה , לעתים פעולות קיצוניות, במטרה לקרב את העתיד. הקשר בין הפועל המקראי "משח" לתואר הבלתי־מקראי "משיחי" עובר דרך דמותו של המלך דוד, המכונה לעתים "משיח". לפי תפישות שיסודותיהן מצויים במקרא, שהוסיפו והתפתחו בספרות הבתר־מקראית, אחד מצאצאיו עתיד להופיע ביום מן הימים, למלוך שוב על ישראל ולחדש ימיהם כקדם.
פרשת השבוע, "צו" (ויקרא ו'-ח'), כוללת כמה מופעים של הפועל "משח" ופעם אחת מופיעה בה המלה "משיח", אבל אין לה דבר עם "משיחיות". וכך מסופר בפרשה: "ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אותם. וַיַּז ממנו על המזבח שבע פעמים וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו לקדשם. ויצוק משמן המשחה על ראש אהרון וימשח אותו לקדשו" (ח' י'-י"ב). מוקדם יותר בפרשה נזכר "הכוהן המשיח" (ו' ט"ו).
ההקשר הוא הסיפור הכוהני הגדול הנפרש לאורך התורה, שבמרכזו הקמת משכן לאלוהים בקרב בני ישראל. בסוף חומש שמות נשלמה בניית המשכן ואלוהים החל לשכון בו; בפרשה הקודמת החל אלוהים למסור למשה את דיני הקורבנות והדבר נמשך אל תחילת הפרשה הנוכחית, ובהמשך הפרשה מסופר על משיחת אהרן ובניו וכן משיחת המשכן עצמו והריהוט הפנימי שבו ב"שמן המשחה".
הפועל "משח" מופיע כאן בצמוד לפועל "קידש". משיחת בני האדם והחפצים מחוללת טרנספורמציה במצבם: הם אינם עוד סתם אנשים וסתם חפצים — הם אנשים קדושים וחפצים קדושים. פירוש הדבר שהם נבדלים מכל יתר האנשים והחפצים וכעת יש להם זיקה מיוחדת לאלוהים. קדושתם של הכוהנים מעניקה להם את הזכות לשרת במקדש אך גם מטילה עליהם שורה של חובות ואיסורים שאינם חלים על האדם הרגיל. הוא הדין באשר לחפצי הקודש: הם זוכים למעמד מיוחד ולהגנה מתמדת ונתונים לרגולציה קפדנית ביחס לגישה אליהם ולשימוש הנאות בהם.
הכוהנים אינם בני האדם היחידים הנמשחים במקרא: הכינוי "משיח ה'" מתייחס במקרא למלך. בספר שמואל מסופר כי העם פנה מיוזמתו וביקש להמיר את שלטון השופטים בשלטון מלוכני למורת רוחם של אלוהים ושל שמואל. אולם על אף ההתנגדות הראשונית למוסד המלוכה אלוהים, באמצעות שמואל, מעורב במוסד זה וממנה בעצמו את המלכים הראשונים. מה שהופך באופן מהותי את שאול, ולאחר מכן את דוד, למלכים לגיטימיים אינו ההמלכה הציבורית הרשמית אלא המשיחה בשמן על ידי הנביא, שנעשית בחשאי.
משיחת שאול נעשתה בתום מפגש מקרי לכאורה. שמואל מבקש שמשרתו של שאול ישאיר אותם לבדם, ואז מסופר: "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וַיִּשָּׁקֵהוּ ויאמר 'הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד'" (שמואל א' י' א'). על הטרנספורמציה שמשיחה זו מחוללת אפשר ללמוד מהמשך הסיפור. שמואל מורה לשאול ללכת אל "גבעת האלוהים", שם עליו להצטרף לנביאים: "וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר" (שם ו'). אבל עוד לפני כן, כבר בהיפרדו משמואל מסופר: "והיה כהפנותו שכמו ללכת מעִם שמואל, ויהפוך לו אלוהים לב אחר" (שם ט').
גם אחרי ששאול מודח בבושת פנים מן המלוכה ודוד נמשח למלך, ההדחה מן המלוכה אינה מבטלת את כוחה של המשיחה. שאול ודוד נעשים לאויבים מרים, אך כאשר נקרית בידו של דוד הזדמנות להרוג את שאול הוא נמנע מכך, לא מסיבה מוסרית אלא בשל הנימוק הבא: "חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדונִי, למשיח ה', לשלוח ידי בו, כי משיח ה' הוא" (שם כ"ד ז'). במקום אחר תוהה דוד: "כי מי שלח ידו במשיח ה' וניקה?" (שם כ"ו ט').
כשם שהמשיחה מחוללת טרנספורמציה בבני אדם, מקדשת אותם והופכת אותם במובן מסוים לאלוהיים, כך היא עושה גם לחפצים. כך מסופר על יעקב, לאחר שזכה להתגלות אלוהית בחלומו: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה" (בראשית כ"ח י"ח), ובהמשך הוא אומר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים" (שם כ"ב). הנוכחות האלוהית השורה באבן קשורה במשיחתה בשמן, בדומה למשיחת המשכן וכליו בפרשה.
אף על פי שמשיחה אינה מתבטלת, עומדת הסכנה שמשהו או מישהו אחר יימשח אף הוא ויתעורר מתח בין מוקדים שונים של קדושה. אכן, דוד נמנע מלהרוג את שאול בשל היותו משיח, אך לא נמנע מלהדיח אותו מכיסאו, שהרי גם דוד עצמו נמשח למלך. נראה שבפרשת השבוע נעשה ניסיון להתמודד עם הסכנה הזו: בניגוד ליעקב ולשמואל, משה אינו מושח את הכוהנים ואת כלי הקודש ב"שמן" סתם אלא ב"שמן המשחה".
המתכון לרקיחת השמן המיוחד הזה הופיע מוקדם יותר: "וידבר ה' אל משה לאמר 'ואתה קח לך בשמים ראש: מור דרור חמש מאות, וקינמון בֶּשֶׂם, מחציתו חמישים ומאתיים…" (שמות ל' כ"ב-כ"ג). אלוהים ממשיך ומפרט את הרכיבים באוזני משה ולבסוף מזהיר: "ואל בני ישראל תדבר לאמור 'שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. על בשר אדם לא ייסך, ובמתכונתו לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם. איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זָר — ונכרת מעמיו'" (שם ל"א-ל"ג).
המשיחה אינה רק אקט סמלי, היא מחוללת שינוי במציאות: "וקידשת אותם והיו קודש קודשים, כל הנוגע בהם יקדש" (שם כ"ט). לכן יש סכנה שאדם אחר ירקח שמן כזה והקדושה תתפשט ותצא מכלל שליטה. משום כך מובהר כי שמן המשחה אינו רק מחולל קדושה אלא גם קדוש בעצמו; כל שימוש בו בניגוד להוראות האלוהיות הוא מעשה של חילול הקודש המוביל לעונש כבד.
*