מיהו שמאלני? גדעון לוי נגד שלי יחימוביץ

סוציאל-דמוקרטית

"כל איש מוסר יהיה חייב מעתה להחרימך", כתב גדעון לוי היום בעמוד הדעות של עיתון הארץ, והוא לא כתב את הדברים כלפי מרטשי גופותיהם של ארבעה נופשים תמימים או מיידי הטילים על בתי אזרחים חפים מפשע (ב"שטח ישראל", אגב). חרם כידוע איננו דבר שנהוג להפנות כלפי פושעי מלחמה ערבים, דיקטטורים רצחניים ומושחתים – ואין צריך לומר: לאומנים קיצוניים מכל לאומן – הטובחים בבני עמם הרבה יותר מאשר בבני עמנו. החרם הקדוש שמור תמיד לאויבי האנושות, משחיתי המוסר, נושאי הפאשיזם, אסוננו בהתגלמותו – המתנחלים, שם רשעים ירקב. שלום עושים עם אויבים, לא עם מתנחלים. עם מתנחלים, כלומר על מתנחלים, עושים חרם.

ולא רק על מתנחלים, אלא על כל מי שתומך בהם; ולא רק על מי שתומך בהם, אלא גם על מי שאיננו מגנה אותם מספיק. קל וחומר בן בנו של קל וחומר על מי שפונה אליהם, ולא רק מדבר עליהם, ולא זו בלבד אלא רואה בהם שותפים לגיטימיים לדרך, וחמור מכולם: מכניס אותם לתוכנו, אנשי השמאל האמיתיים, ועוד מעלה על דעתו שאנשים כאלה עשויים ליטול חלק במהלך של תיקון מוסרי.

לכן הפנה היום גדעון לוי את חצי החרם אל חברת הכנסת שלי יחימוביץ, המועמדת המובילה לראשות מפלגת העבודה. יחימוביץ התראיינה השבת בעיתון הבית, וכפרה ב"שיח מאוד דומיננטי", לדברי המראיין שהתקשה להאמין ש"באמת ייתכן שאין לו קשר למציאות" – השיח המקשר באופן אוטומטי בין מפעל ההתנחלויות לבין כל הרעות החולות שיש בחברה הישראלית מאז שבני ישראל התנחלו בארץ כנען. וכך טענה יחימוביץ בחכמתה: "גם אם… תקציב הביטחון יקוצץ בחצי, וגם אם עלות ההתנחלויות תקוצץ בחצי, האידיאולוגיה הכלכלית שהובילה אותנו למקום הזה לא גורסת שאת הכסף הזה שהתפנה צריך להביא לשירות המדינה". ועוד הגדילה לעשות ואמרה: "אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע", ושברה את כל כללי המוסר המקובלים כשסיפרה שאיננה מחרימה את שמן הזית המיוצר בהר ברכה (אגב, הוא מיוצר באזור התעשייה שילה), כי היא "לא דוגלת בחרמות". לא דוגלת בחרמות?! להחרים אותה ומיד!

כך, בין השאר, כתב לוי על יחימוביץ:

רק לעניי עמה היא דואגת. אבל במרחק חצי שעת נסיעה מביתה נדחסים כל לילה במחסומים אלפי פועלים כבהמות. אלפים אחרים ישנים וניצודים כחיות. זה לא מעניין את כוהנת הצדק החברתי. בדיוק כפי שאין סוציאל-דמוקרט בעולם שלא דואג לזכויות המהגרים בארצו, אין איש שמאל ישראלי אמיתי שלא ייאבק נגד העוול הזה.

ואני שואל: למי אתה דואג, גדעון לוי?

נתחיל בהאשמה הטריוויאלית אך הנכונה: יחימוביץ אולי דואגת "רק לעניי עמה", אך לוי אינו דואג אפילו לעניי עמו. לא שמענו ממנו גינוי וחצי גינוי על פעולותיהם הברבריות של הערבים בסוף השבוע האחרון ולא על מצוקתו של יהודי כלשהו, אי פעם, לא עני ולא חולה ולא שחוט וטבוח בידי הכבושים האומללים.

לא סוציאל-דמוקרטיה

אבל לא נסתפק בהאשמה הזו, המציגה את לוי כאיש מוסר אוניברסלי כביכול מול יחימוביץ הדואגת לאינטרס הלאומי. אין חידוש בצד שלוי מבקש להימצא בו, אלא שהיום הוא מבהיר לקוראים שיחימוביץ איננה נמצאת איתו, בצד הנכון, אלא בצד האחר, הסטרא אחרא, הימני הלאומני הגזעני, ובקיצור: הציוני. לא נסתפק בזה, כי מזה גדעון לוי יהיה מרוצה; ומצדי שכולם יהיו מרוצים, אבל זה פשוט לא מגיע לו. ברצוני לטעון שגדעון לוי איננו איש מוסרי יותר משלי יחימוביץ, ואיננו יותר סוציאל-דמוקרט ממנה. לא נתווכח על המילה שמאלני, כי ממילא אין לה פשר קבוע; אם לוי רוצה מונופול על הכשרת השמאלנים, זה בסדר מבחינתי. אבל סוציאל-דמוקרט?!

ראשית, כדי להיות סוציאל-דמוקרט יש לתמוך בסוציאליזם, ובמאמר זה הוכיח גדעון לוי כי אין הוא תומך בסוציאליזם. ואם נאמץ את ההיגיון שלו עצמו – שמי שאיננו מגנה כל הזמן ובכל הקשר את הכיבוש הרי הוא תומך בכיבוש – נסיק בקלות שלוי, שאיננו טורח לגנות את אי-השוויון, מן הסתם תומך בכיבוש המדינה על ידי בעלי ההון, המתרחש כאן מזה עשרות שנים.

שנית, כדי להיות סוציאל-דמוקרט, מה לעשות, יש לתמוך גם בדמוקרטיה. דא עקא, שאף מדינה ממדינות ערב איננה דמוקרטית, וגם המדינה המתיימרת לקום כאן בקרוב, חס ושלום, איננה מתכוונת להיות מדינה דמוקרטית. מצבם של הפלשתינים המתגוררים בשטחים שבשליטת ישראל איננו גרוע ממצבם של הערבים בכל מדינות ערב, ולוי יודע זאת. הוא יודע שכל דיקטטורי האזור, שהוא חולם לחתום איתם על הסכמים – וזה בסדר כמובן, הרי שלום עושים עם אויבים, רק לא עם מתנחלים – טובחים בערבים ללא הנד עפעף, בלי בג"ץ ובלי בצלם, יותר מאחרון הלאומנים הציונים. ובקיצור, הוא איננו תומך בהענקת חופש אמיתי לערבים שניסו להשמיד את ישראל, ומעולם לא הפסיקו לנסות, וכרגע חלקם מצויים בשליטת ישראל; הוא יודע היטב שחופש כזה מעולם לא היה להם ולעולם לא יהיה להם, לא לפני הכיבוש ולא במהלכו ולא אחריו. אלא מה? הוא רוצה להעניק להם מדינת לאום. אבל מדינת לאום שאין בה זכויות אדם, ואין בה שוויון, ואין בה חופש ביטוי, ואין בה הכרעת הרוב – איננה דמוקרטיה.

גדעון לוי מתנגד אפוא לכינונה של סוציאל-דמוקרטיה בארץ ישראל, אבל תומך בהקמת דיקטטורה ערבית בארץ ישראל, ודוגל בשיתוף פעולה עם כל הדיקטטורות מטעם עצמן, או מטעם הכובש הבריטי, הטובחות בערבים בארץ ישראל ומחוצה לה. איך נקרא לאדם כזה? אפשר לקרוא לו פאשיסט, כי הוא רואה בעצם העובדה שלאדם תהיה מדינה, גם ללא כל חופש ושוויון, זכות שראוי למות ולהרוג למענה. אפשר לקרוא לו אנטי-ציוני, כי הוא מאמין בזכותם של כל העמים למדינה מלבד בזכותם של היהודים לכך. אפשר לקרוא לו שמאלני, כי הוא אוהב שקוראים לו ככה. אבל איש מוסר? רודף צדק? סוציאל-דמוקרט?! הגזמתם.

ומילה לסיום

לשווא יחכו שונאי המתנחלים והחרדים שגל הצדק החברתי ישטוף סוף סוף את שנואי נפשם ויטביע אותם בים השלום הגדול. בינתיים, יהודים ימשיכו לבנות את בתיהם בארץ ישראל, וערבים – לא כולם כמובן, אבל רבים מהם, ובכלל זה מנהיגיהם הדיקטטורים – ימשיכו לקום על היהודים ולבקש את נפשם. השאלה היא האם בינתיים, עד שיבוא משיח צדקנו וייתן שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה (ולא, זה לא היה רבין, במחילה, וגם לא שרון), ננסה לתקן את החברה הישראלית, לרדוף צדק, למנוע עוול, להרבות שוויון ולהגן על החלש. התשובה של גדעון לוי – בדיוק כמו התשובה של רבים מהמתנחלים, אגב – היא חד משמעית לא; התשובה של שלי יחימוביץ היא חד משמעית כן. איזה מהצדדים בוויכוח הזה הוא צד שמאל ואיזהו צד ימין? לא יודע. אני בצד של שלי.

פורסם בקטגוריה מה בוער, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא מיהו שמאלני? גדעון לוי נגד שלי יחימוביץ

  1. מאת צבי‏:

    הוי אריאל, הסכמתי מאוד עם דבריך. לוי חולה בתסביך פוסט-קולוניאלי שאיננו מאפשר לו להטיל ביקורת מוסרית על מי שאינו חלק מן העולם המערבי.

  2. מאת אודיה‏:

    רק עכשיו קראתי. מלים כדרבנות, אריאל.

סגור לתגובות.