בכמה מעלוני השבת ראיתי מודעת ענק, כזו שאתה מבין מיד שהיא חורגת מהתקציב הממוצע של עמותה דתית, והיא בטח שייכת לאיזו חברה מסחרית עשירה שהחליטה לבחוש במגזר, ואפשר להבין אותה, שכן כידוע הציבור שלנו ברוך השם מבוסס.
מרחוק הרב נראה לי: "מבקשי פניך… ספר ההגות החשוב ביותר… הרב סולובייצ'יק"… בישרה המודעה באותיות של קידוש לבנה. שמח לבי ויגל כבודי, הנה בוודאי עוד ספר גנוז מעיזבונו של הגרי"ד, ולא עוד אלא שמהדיריו מעידים בו כי זהו ספרו החשוב ביותר! ולא נחה דעתי עד שבושתי ונכלמתי, הכיצד לא שמעתי עד כה את שמעו של ספר חשוב זה, והחילותי מנחש מי יהיה הראשון מבין רבותינו החוקרים אשר יזדרז ויפרסם מאמר המנתח את ההשלכות ההיסטוריות והפילוסופיות של הגילויים הנחשפים כאן לראשונה, ובו ידון בשאלות כגון ההושפע הרב מהגותו של ניטשה או ההאמין הרב בתחיית המתים, וכמה חבל (או: איזה מזל) שבדיוק יצא קובץ מחקרים בנושא.
ובכן, אופטומטריסט יקר, האופטימיות השתלמה; הכן את הכדור הפורח וצפה לביקור קרוב. כל כך למה? כי עיון נוסף במודעה העלה כי אין זה ספר ההגות החשוב ביותר של הרב סולובייצ'יק, אלא ספר ההגות החשוב ביותר מאז הרב סולובייצ'יק. הרב מבוסטון, ללא ספק הוגה פורה ומעמיק, נפטר מן העולם בשנת 1993. חישוב מהיר מעלה אפוא שהספר שלפנינו הוא ספר ההגות החשוב ביותר שנכתב בשמונה-עשרה השנים האחרונות! אמנם, בח"י השנים הללו ראו אור ספרי הגות רבים וחשובים מאת מורינו ורבותינו, אך גם אם הספר שלפנינו הוא החשוב ביותר, אין זה הישג כה גדול. אך מדוע ספר זה עולה על כולנה? כי "ענקי הרוח", הרב אהרון ליכטנשטיין והרב חיים סבתו, "נפגשים לשיח פתוח המתגלה כאוצר של חכמה". וכל זה בתשעים ותשעה שקלים, מבצע מיוחד.
את ההחלטה מהו ספר הגות חשוב ראוי להשאיר להוגים, לקוראים, לחוקרים ולרוח הקודש של האומה הישראלית, ועל כל פנים הגדרתו של ספר הגות כ"חשוב ביותר" לפני שיצא לאור היא דבר מגוחך. מקורי? אמיץ? מרתק? עמוק? נניח. אבל כדי למדוד חשיבות עדיף להמתין מעט. ובאשר ל"ענקי הרוח" – כאן יש שילוב מעניין בין נטייתם של אחינו החרדים להאדיר ולרומם את רבניהם כגאוני עולם, לבין מנהגם של אחינו השמאלנים לכנות את אותם הבמאים והסופרים החותמים על אותן עצומות באותם עיתונים בכל שני וחמישי, בתואר "אנשי רוח". יש כאן ניסיון מחוכם של ההוצאה לפנות בו בזמן לציבור הדתי המחפש לו גדולי תורה, ולקורא העברי המשכיל המעדיף "הגות יהודית" עדכנית. זה גם סוד קסמו של השילוב בין הרב ליכטנשטיין, הנחשב בעיני רבבות תלמידיו כיורש הרשמי של שושלת בריסק-סולובייצ'יק, לבין הרב סבתו, המוכר בציבור הרחב בעיקר כסופר.
ההיגיון השיווקי מובן. אבל התעתוע המשולב של חובשי המשקפיים וחובשי הכיפות – מין "הסכמה" כביכול מהרב סולובייצ'יק, שאין לו שום קשר לספר הזה, יחד עם הסופרלטיבים המוגזמים – כל החגיגה הצרכנית הזו דווקא לא ממש עשתה לי חשק לקרוא. יש להניח, ולו בשם עקרון החסד, כי לא הרבנים הם שהעניקו לעצמם את התארים הללו ולא הם יזמו את הקמפיין האגרסיבי. ועם זאת, אפשר היה להימנע מהסתופפותם המביכה של ענקי הרוח בצל ענקי החומר, יחצני הוצאת הספרים שעל יד העיתון של המדינה, ולמתן קצת את אהבת התורה ואמונת החכמים שפרצה לה פתאום במחלקת יחסי הציבור שלה.
בכלל, נדמה לי שההוצאה הזו מדפיסה בשנים האחרונות כמעט כל דבר שנכתב. במסגרת ההתרחבות שלה לכל הכיוונים האפשריים, היא גילתה קהילה אינטלקטואלית של עשרות כותבים פוריים ואלפי קוראים נלהבים, וקפצה על המציאה. עולם הישיבות מצדו גילה שאפשר גם לערוך ספר בפחות מעשר שנים, לעצב אותו כך שיהיה קריא וצבעוני, ואפילו לעשות לו פרסומות; כן, מתברר שיש אנשים שזה המקצוע שלהם, לייצר ספרים, והם עושים זאת לא פחות טוב מהאברך בשיעור ט' שהמלגה כבר לא מכסה לו את שכר הדירה. בדרך כלל זה בסדר מבחינתי, השילוב הזה. הפעם זה היה קצת מוגזם.
הזכיר לי את ענקי הג'ז של 88FM.
בכל מקרה, הצליח להם, מכרו כבר מהדורה.
לא רק שידיעות גילתה קהל גדול של קוראים משכילים וכותבים פוריים, הם גילו כותבים שלא איכפת להם לא לקבל כסף על זה. ספריו של הרב שרלו בהוצאת תבונות (והיו לאחדים בידיך, והלכה כבית הלל) עולים 35 ש"ח. שו"ת התנתקות בהוצאת ידיעות עולה 88 ש"ח. למה ההבדל הזה?
אני לא יודע מה ההסדרים של הכותבים בהוצאות הדתיות, אבל אני משער שרובם לא מתפרנסים מזה. ידיעות עשו עיסקה מצויינת: גם קהל מובטח (ספרו של הרב קרוב נחטף מהדוכנים בשבוע הספר), וגם אפשר לשלם לכותבים 2-3 ש"ח לספר בלי להתווכח, בלי מאבקים ובלי כל מיני חוקי ספרים וניצן הורביצים מעצבנים שכאלה. יש עיסקה טובה מזה?
2-3 ש"ח? יקירי- הכותבים מקבלים חצי מזה. זו לא השערה, זו ידיעה.
אף אחד לא חייב להוציא את הספרים שלו בידיעות, ואם רבנים בוחרים בכך כנראה יש לזה סיבה מספיק טובה. (ולגבי מחירו של ספר, אולי גם ההוצאות גדולות יותר? פרסום, יותר אנשי מקצוע שצריכים להשתכר, עריכה וכו'…זה שסופרים מרויחים מעט זה נכון לגבי כל הסופרים וזו בעיה אחרת)עצוב מאוד שגוף אשר אינו שייך לציבור שלנו נתפס ישר כמושחת!
חוץ מזה-לא הבנתי את הנימה השלילית לגבי העובדה שידיעות גילתה ציבור פורה ואינטלקטואל, כפי שאמרת היא גילתה! בזכות פתיחת הדלת הזו הציבור שלנו יוצר יותר, או לפחות מפרסם יותר ובנוסף היצירות יוצאות לציבור הרחב. כל כך כיף שסוף סוף אפשר לקרוא רומנים טובים, נקיים וערכיים. כיף שספריהם של אמונה אלון, מירה קדר, אורנה בורדמן, רונית לוינשטיין, זאב קרוב, וכמובן הרב סבתו ועוד רבים נקראים על ידי הציבור כולו ולא נשארים רק במגזר שלנו, משמח שספריהם של צבי אייל ואלי טיב, נגישים לכל יהודי ומשמח עוד יותר שאנשים שאינם דתיים יודעים בדיוק כמוני וכמוך שיצא הספר "מבקשי פניך" ומספיק אחד שמתוך סקרנות יציץ ויגלה עולם חדש…
אני לא מתנגד לזה שידיעות מוציאים ספרים לדתיים, ממש לא, ואפילו לא רמזתי לשחיתות במעשיהם. טענתי היא שמעבר לזה שהם גילו ציבור פורה ואינטלקטואל (כדברייך), הם גם גילו ציבור שקונה הרבה כשלכותבים אפשר לשלם מעט בלי הרבה מחאות מצידם. חשבת פעם למה יהושע, עוז וגרוסמן לא מוציאים ספרים בידיעות? למה רם אורן לא יוציא שם ספרים? לסופרים כאלה אי אפשר לשלם פרוטות על הספר שלהם. ידיעות לא עשו את זה בגלל שהם דוגלים בהוצאת ספרים איכותיים, יש פה שיקול כלכלי ציני ופשוט- רווח גבוה והוצאה נמוכה. אין פה שחיתות, סתם חוסר יושר וציניות.
מחירו של הספר לא מכפיל את עצמו בשל ריבוי העורכים בידיעות ספרים, הוא מכפיל בגלל שהם רוצים כפול רווח. הדפסת ספר כזה עולה בסביבות העשרה שקלים, בואי נוסיף עוד שישים ש"ח לכיסוי כל הוצאות העריכה, הגהות, עימוד, הפצה ופירסום. הגענו לשבעים ש"ח. הספר עולה 118 ש"ח, כך ראיתי בידיעות הבוקר, על מה יוצאים עוד 48 ש"ח? אם יוכל מישהו להאיר את עיני, אשמח.
ושוב- אף אחד לא חייב להוציא את ספריו דווקא בידיעות. למה רם אורן וכו' לא מוציאים את ספריהם בידיעות אני לא יודעת אבל יש הרבה אחרים שכן ובנוסף אליהם גם כותבים דתיים שמרויחים בדיוק כמו הכותבים הלא דתיים. מהו הרווח, אין לי מושג, האם הוא קטן מהראוי, גם אני לא יודעת. זה שקיים שיקול כלכלי בתשלום לסופרים- ולא חשוב מאיזה מגזר הם- זה ברור וייתכן אף שזה השיקול המרכזי. זוהי לא עמותה, זה עסק ולכן לא ברור לי למה שיקול כלכלי הוא בהכרח ציני… כל סופר יכול ללכת לאיזו הוצאה שהוא חפץ, זה שוק פתוח. מאיפה נובעת תחושת הניצול אני באמת לא מבינה.
בהחלט ממש. אבל מעבר לביקורת המוצדקת, המודעה הזו מצחיקה אותי כל כך כל פעם שאני רואה אותה, שזה כבר לימוד זכות גדול. החיבור של מראה שני היהודים המאפירים והמעונבים האלו עם המילים "ענקי רוח", "הגות יהודית חשובה" ו"הרב סולובייצ'יק" מטיח כל כך חזק את המניפולטיביות של השיווק התורני, שזה מעמיד את כל התחום באור קומי במיוחד. קשה לי לשים את האצבע על מה שכל כך מצחיק אותי פה – האם זו המחשבה שזו החזות הראויה להגות יהודית חשובה? או עצם המחשבה שמראה פני רבנים מייצג את המשיכה לכתביהם? או הצירוף המנצח כל כך של יהודי מזרחי-מזוקן עם יהודי מערבי- מגולח והמחשבה שהם נפגשים תחת חסותו של הרב סולובייצ'יק דווקא?
כל זה רק המודעה, אבל אי אפשר להפריד לגמרי בימינו בין המוצר לשיווקו [יש לשער שהרבנים האלו לא נפגשו במקרה], ובין המניפולציות של המפרסמים לבין זהותו של קהל היעד.
אמנם טרם קיבלתי לידיי את הספר, אך אני לא מסכים עם הביקורת המוצעת כאן.
באורח מוזר, הגיחוך הכתוב של הכותב הנכבד על ניסיון החיקוי הכפול והמאולץ של אנשי "ידיעות" – מעלה בי את אותה תחושה של גיחוך: הנה "איש ביקורת" שמצא סוף סוף דופי במשהו שהוא עדיין טרם ראה!
אכן, גם בעיני ייתכן שיש צרימה בסגנון הזה של הפרסומת.
אבל, אבל.
ראשית, שני האנשים הללו בעיני אכן ראוים לתואר ענקי רוח – הם אכן כאלו (אני אגב אדם חרדי). כל אחד מתחומו. הרב ליכטנשטיין הוא ראש ישיבה דגול ואינטלקטואל מעמיק ומקורי מאוד וחשוב ביותר, שאין הרבה שיכולים להתחרות עם רמתו ורוחב דעתו. הרב סבתו, מצד שני, בתחומו שלו, הוא בלי ספק גדול הסופרים הדתיים בתקופה האחרונה וגם תלמיד חכם גדול וראש ישיבה מכובד.
הספר הזה, שהוא כל כך לא שבלוני, מאישים כל כך לא שבלונים וגדולים – כך אני משוכנע מבלי לקרוא – יהיה ספר גדול מאוד.
שלום מנדי, ברוך הבא ותודה על התגובה.
ראשית, הביקורת לא מתייחסת לספר אלא לפרסום וזה מובהר כבר בכותרת. ייתכן שזה אכן ספר מעמיק, מרתק ומחכים. אין זה סותר את העובדה שבפרסום לספר יש פגמים כפי שהשתדלתי לפרט. בעיניי זה ראוי לביקורת.
שנית, ברוך ה' יש בדורנו ובמגזרנו אינטלקטואלים רבים ואינני מתיימר לשפוט אותם ולדרג אותם, וזאת בניגוד לכל מה שנעשה במודעה הזו, המדרגת מיהו ענק ומהו ספר חשוב. לגופם של המחברים הנוכחיים, אני מעריך את פעילותו החינוכית העצומה של הרב ליכטנשטיין אולם אני מוכרח להודות שמהטקסטים המעטים שלו שקראתי לא התרשמתי שמדובר בהוגה יוצא דופן ובוודאי לא בסדר גודל של הרב סולובייצ'יק. לגבי הרב סבתו, למיטב ידיעתי הוא אינו ראש ישיבה, אבל זה לא מהותי לעניין. הטענה שלך, שהוא "בלי ספק גדול הסופרים הדתיים בתקופה האחרונה", דומה להכתרות שבמודעה. "בלי ספק"? הרשה לי להטיל בזה ספק; וחוץ מזה, כמה סופרים דתיים כבר יש? ומהי התקופה האחרונה? מאז הרב סולובייצ'יק? אולי מאז עגנון? מדוע חייבים לומר שמישהו הוא "גדול ה-" כדי לקרוא משהו שלו?
שים לב, שמה שגורר אותנו בכלל לדיון מי ענק ומי גדול ה-, הוא הפרסום המגוחך והמגונה הזה שממהר להכתיר הכתרות חסרות פשר וחסרות בסיס. בניגוד לתקופות אחרות ומקומות אחרים אולי, כאן הדבר נעשה מסיבה אחת בלבד: שיווק אגרסיבי של הוצאת ספרים ענקית. התופעה הזו ראויה לביקורת בעיניי. אם הוצאת הספרים הזו גם לא משלמת שכר ראוי, כפי שכתבו כאן בתגובות, זה עניין חמור כשלעצמו. כאמור אין זה נוגע לטיבו של הספר.
לא שבלוני? גדול מאוד? אשריך שאתה משוכנע בזה מבלי לקרוא. תעוזתך גדולה מתעוזתי, כי אני נזהרתי שלא לחרוץ משפט על הספר עצמו בטרם אזכה לקרוא אותו.
כדאי שמישהו יבדוק לעומק את עניין שכר הסופרים בהוצאה זו או אחרת לפני שמדברים בגנותה…
מהמעט שאני יודע, ההשוואה להוצאת תבונות מגוחכת בהתחשב בעובדה שסופרים לא מקבלים שם שכר בכלל, אלא עותקים מיצירתם.
ואלייך אריאל היקר,
פרסום הוא פרסום. וייתכן שמעצם מהותו הוא מגונה. אני לא חשתי שהמודעה אגרסיבית. זו פרסומת, אולי צודקת ואלי לא, זאת אחליט כשאסיים לקרוא את הספר (שאגב, מיוחד מאוד בנתיים).
מעבר לכך, לא ברור לי על סמך מה החלטת ש"הדבר נעשה מסיבה אחת בלבד: שיווק אגרסיבי של הוצאת ספרים ענקית".
אולי הם אכן מאמינים במה שנאמר. אולי זו פשוט דעתם ולא היה שום רצון מניפולטיבי תחת המשפט הזה. אולי הם פירסמו את הספר כפי שהם תופסים אותו, ואתה יכול להסכים עם זה או לא..אמנם לשאלה האם הפרסומת ראויה או לא זה ממש לא רלונטי מה עמד מאחוריה, כיוון שזו עומדת בסופו של דבר בפני עצמה, אבל הקביעה שלך בתגובה הנ"ל, על מפלצת מסחרית שפועלת באגרסיביות היא קצת מוגזמת, ואולי אף גובלת בהוצאת שם רע.
שנזכה…
מעולה!
במיוחד הפסקה השלישית השנונה כלכך.
ובכל זאת מעט סנגוריה על ידיעות ספרים שבאמת עשו את פרויקט עםהספר בין השאר מטעמים של שימור תרבות והפצת תורה. כך שמעתי לפחות שהרעיון שהוביל את המבצעים המוטרפים שהיו שם בתחילה היה שבכל בית יהיה חתיכת תלמוד וקצת ביאליק, וזה באמת יפה בעיני.
כמה הערות:
1. המשפט הזה נותן רושם שמישהו שיש להתייחס ברצינות לדעתו אמר אותו. האמת היא שדובי אייכנוולד, העורך הראשי של ידיעות ספרים (אדם שאני מעריך באופן כללי), אמר את המשפט הזה בראיון במקור ראשון לפני כמה חדשים (בזמן שבוע הספר האחרון). כלומר, דעתו האישית הפכה לקביעה מוחלטת כביכול.
2. ניכר שלמרות ריבוי העורכים הלשוניים בהוצאה השנייה הכי גדולה בארץ, אף עורך לא עבר על המודעה הזו: הרב סולובייצ'יק הוא ספר? או שספר הגות הוא חשוב בהשוואה לספרים אחרים, או שדמות של הוגה היא חשובה בהשוואה להוגים אחרים. מבחינה לוגית ספר לא יכול לעמוד בהשוואה לאדם.
והערה אחרונה: נכון שהרב סולובייצ'יק ז"ל נפטר לפני שמונה עשרה שנים, אבל זה אחרי למעלה משמונה שנים שהוא לא יצא את ביתו, ועוד כמה שנים מאז צאת ספריו ההגותיים לאור. היצירה ההגותית החשובה שלו יצאה בשנות החמישים והשישים, כך שבהחלט יש לנו פער של כארבעים שנה מאז ההיכרות המשמעותית עם הגותו של הגרי"ד. למרות שאני מסכים לחלוטין עם הביקורת שלך, בנקודה הזו לא דייקת.
מבקשי כספך יעקב סלה.
מאמר מאתגר.
מסתבר שהשפה היום היא יח"צנות. יש הקונים את הרב ליכטנשטיין, הרבה יותר קנו, בזכות אותם ידיעות, את דפני ליף..
מסע השיוויק אולי היה קצת אגרסיבי ולא ממש מהמקובל לספר אבל הספר עצמו טוב ראוי ומומלץ בחום לאחר שעיינתי מעט בתוכנו
http://www.xn—-2hcm6cgyhbh.com/2011/09/in-quest-of-you-presence.html
תתחדש על העיצוב המחודש. מעניינת ההטעמה, שבהקשר הנוכחי משאירה את הקורא תלוי באוויר: הוי אריאל –
לדעתי לא מדובר כאן בפרסומת כל כך נוראית. קצת טיפשית אולי, אבל לצפות מפרסומת לא להתבטא באופן מוגזם זה לא ממש מציאותי. אני מניח שאם רוצים שגם אנשים שאינם מכירים את הכותבים יקראו את הספר, לא יזיקו כמו מילים על ענקיות הרוח שלהם, גם אם זה נשמע טיפשי לאנשים שמצויים במורכבות נבכי ההגות היהודית.
אגב, גם אני לא קראתי, אבל מכמה הדלפות שראיתי זה ספר ששווה קריאה. (המשפט האחרון אינו תגובה לדברים שאמרת, אלא דעה אישית)
פינגבאק: יעקב סלה « ספר חברה תרבות