לקראת אישורה של "עסקת שליט"

הערב פורסם באופן מפתיע בכלי התקשורת שכחמש שנים לאחר נפילתו בשבי, חתמו ישראל וחמאס על הסכם ולפיו ישוחרר גלעד שליט משביו ותמורתו תשחרר ישראל כאלף מחבלים. ככל הנראה, ההסכם יאושר בממשלה והדבר יתבצע בשבוע הקרוב.

image

אם אכן תצא התכנית לפועל, תזכה משפחת שליט ובנה גלעד לשמחה שאין לתאר, ועמם ישמחו גם המוני בית ישראל החרדים בכל לבם לגורלו של גלעד שליט, משתתפים בכאבם של בני משפחתו ומייחלים לשובו בשלום. זמן לא רב לאחר מכן, יירצחו ככל הנראה בני אדם אחרים על ידי המחבלים שישוחררו, כפי שקרה בעבר וכפי שידוע לכל. תהיה זו אירוניה נוראה אם במהלך מרדף אחר המחבלים, על מנת להחזירם לכלא, שוב יילקח חייל ישראלי בשבי, וחוזר חלילה. חלילה וחס.

בעבר פרשתי בהרחבה את הסיבות שבגינן התנגדתי למאמץ הציבורי, הפוליטי והתקשורתי לקידום "עסקה" זו. ברשימה אחרת הצגתי את הכשל בהבנת מטרתו של השירות הקרבי, המוביל למסקנה שלטובת ביטחון המדינה עדיף, כביכול, לא לשרת בצבא. לא אחזור כאן על הטיעונים, שהרי הם מצויים לפני הקורא ואינני מסתייג מהם אפילו כמלוא נימה.

מה שכן אומר הוא שיש לי תחושה קשה מאוד של אכזבה. אינני מבין במה זכה גלעד שליט – שכמובן איננו אשם במאומה ואני מאחל לו חירות ובריאות – ברגשי חמלה קולקטיביים שאיש לא זכה להם לפניו, ובמה דמו אדום יותר מדמם של שאר אחינו בני ישראל. ובמה זכתה משפחת שליט, שכאבם מר מכאבם של אחרים. עוד אני חרד מפני השפעתה האדירה של התקשורת ומרדידות הדיון הציבורי. ומה גם שחשבתי לתומי שיש כוח בראש הממשלה לעמוד בפרץ והנה התבדיתי. הסכם הכניעה הזה, ולא השארתו של שליט בשבי, מעורר בי חוסר אמון כבד ומפחיד כלפי מערכת הביטחון, שאני עדיין חלק ממנה בהיותי חייל במילואים, וחיי כמובן תלויים בה כחיי כולנו. ההסכם הזה איננו תעודת כבוד מוסרית לחברה הישראלית אלא אות לכישלון מוסרי עמוק.

אני מאוכזב גם משלי יחימוביץ, הטוענת שוב שלגלעד שליט "אין מחיר" וששחרורו "איננו עסקה", ותומכת בהחלטתו של ראש הממשלה (אמנם, היא הצהירה על דעתה כבר מזמן, בניגוד לנתניהו שהפך לפתע את עורו). וכי יש אדם שיש לחייו מחיר? וכי יש מחיר לחייהם של כל הנרצחים הבאים? אכן, לשום אדם אין מחיר. כל אדם הוא עולם שלם. אך בעולם הזה לכל הדברים יש מחיר, ולכן יש תקציבים וסדרי עדיפויות וסל תרופות וחדר מיון, ובצבא יש מפקדים שהמלאכה הנוראה מוטלת עליהם; וההכרעה המוסרית, כפי שיחימוביץ יודעת היטב, כרוכה בין השאר בידע, שאת חלקו כותבים במספרים. אך בעולמנו, עלמא דשקרא, לחלק מהדברים יש מחיר ולחלק כביכול אין. לא, אין זה ניצחון ה"אנחנו" שיחימוביץ מנסה בצדק להחזיר אל השיח הפוליטי והמוסרי, כי אם ניצחון האני, ניצחונו של הפרט על הכלל; ניצחונם של אנשים מסוימים, מובחרים, שרק להם אין מחיר – ואת מחירם ישלמו כל השאר.

הייתי רוצה להאמין כי בשכר רגש האחווה המפעם בלבם של ישראלים כה רבים והדאגה הכנה לשלומו של "הילד של כולנו", נזכה לרחמי שמים ונינצל מן הצר הצורר אותנו וממבקשי נפשנו היוצאים לחופשי בהמוניהם. אולם דומני שעל כגון זה אמר רבי יוסי בן קיסמא לרבי חנינא בן תרדיון: "אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי 'מן השמים ירחמו'? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש".

 



~*~

 

הוספה מאוחרת: קראו את רשימתו של נחום אבינאל, הטוען טענה קשה מאוד, שאני מסכים איתה באופן חלקי:

אני הלום דאגה מהסיבה הפשוטה שראש הממשלה נתניהו, כאשר רובו של עם ישראל עומד מאחוריו, בחר להחליף חיים בחיים. תחושתי היא שהעסקה התאפשרה בשל ההערכה הבלתי מודעת של אזרחי ישראל כי ישנו מחיר, אך מי שישלם אותו יהיו המתנחלים.

להמשך הרשימה בבלוג של נחום

פורסם בקטגוריה מה בוער, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא לקראת אישורה של "עסקת שליט"

  1. מאת גלמה‏:

    שלום שלום איש יקר!
    באחת משיחותנו בעבר על נושא זה ואי-שחרורו (דאז) של גלעד שליט טענתי כי "יש מעט נושאים שבהם אנחנו צריכים לסמוך על ראשי המדינה כי הם עושים את שיקול הדעת הנכון בעבורנו, שכן אין אנו יודעים קצה-קצהו על מכלול השיקולים, על פרטי ההסכם, ועל האילוצים שעמדו במערכת השיקולים". אמרתי אז כי "אנחנו צריכים להאמין כי ראש-הממשלה עושה את שיקול הדעת הנכון, ושאי-שחרורו של גלעד שליט הוא מוצדק". הטיעון הזה מבחינתי עובד גם בצד השני: כאשר החליט רוה"מ על ביצוע עסקת-חילופין, אין לנו אלא לסמוך עליו שעשה את כל מכלול השיקולים הנרחב. הנה רק מקצת מהשאלות ה"טכניות" כביכול על ההסכם, שאנו לא יודעים את התשובות עליהן, והן עשויות להוות שיקול מכריע לכאן או לכאן:
    1. האם המחבלים הבעיתיים ישוחררו באיו"ש או בעזה? הגליה לעזה כידוע היא סוג של השבתה למעשה מפעילות טרור עבור רוב (אך לא כל) המחבלים הללו. הגליה לעזה גם מאפשרת מרחב סיכול נרחב יותר לישראל עבור המחבלים שישוחררו ו"יחזרו לדרך הישר". והסיכולים שם קצת חד-חד ערכיים יותר מהמעצרים באיו"ש.
    2. האם יהיו מחבלים שיוגלו לחו"ל? כזכור בעסקת כנסיית המולד ישראל עמדה על כך שרשימה של מחבלים יוחפפו (מלשון יתחפפו רק בהטיה אחרת) לאירלנד. המחבלים הללו כבר לא מהווים מטרד לישראל.
    3. כמה מהמחבלים המשחוררים הם כאלה שבמילא יש להם יתרת ריצוי עונש קטנה?
    4. מה היו נסיבות האל-חזור שהביאו לעסקה? (אם לא נעשה עכשיו לא יהיה אח"כ).
    5. ועוד ועוד שאלות שאנחנו לא יודעים לענות עליהם.

    לצערי כי רב, אנחנו לא עוסקים פה בדיון על "צדק". הצדק הוא שמחבל ישב בכלא עד תום יתרת מאסרו. בצער אנחנו נאלצים להבין כי לעיתים ה"צדק" מקבל מקום משני לעומת תועלתנות כזו או אחרת. בדיוק כמו שסיכול ממוקד הוא לא "צודק", כי היה ראוי להביא את המחבל למשפט צדק. אבל אני מניח ששנינו מעדיפים את החשיבה התועלתנית כאן.
    אתה יודע שאני לא מחובבי ביבי, שהייתי רוצה לצייר את העיסקה כ"ספין" שנועד להצניע את זה שהבוקר הוצאו צווי מניעה לרופאים המתפטרים לדוגמא (בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק), כי מדובר בניסיון להסיט את סדר היום מסדר היום אליו הוא נקלע באל-כורחו וכו'. יכול להיות גם שכל זה נכון. אבל גם אם זה נכון, אנחנו כציבור נאלצים להאמין כי רוה"מ והממשלה עשו שיקול דעת אמיתי וכנה, תוך הסתכלות על כלל מרחב השיקולים, שכן לנו, וטוב שכך, אין את הכלים לבדוק את הדברים לאשורם.
    אתה בוודאי זוכר את זה שלפני איזה שנתיים רתחתי מזעם (בצד שלך הפעם) כשוואלה פרסמו סקר אווילי עם השאלה "האם אתה סבור שממשלת ישראל עושה די כדי לשחרר את שליט". סקר אווילי כי הוא מניח שהאזרח יודע במלואם מהם מאמצי הממשלה, שהאזרח יודע את כל מכלול הנתונים המשפיעים על שיקול הדעת וכו'. היציאה שלי נגד הסקר אז, מקבילה לחלוטין ליציאה נגד תפיסת ה"אנחנו יודעים" עכשיו. אני מקווה שזה שראשי שלשת השירותים מדברים בקול אחד כרגע זה באמת אותנטי, ולא הנחיה של לשכת רוה"מ, אבל גם אם ההתבטאויות הללו לא היו נשמעות, הייתי צריך לסמוך בנושא זה על רוה"מ.
    לגבי גב' יחימוביץ' – אני איתך. הניסיון להפוך את הדיון לפשטני, או גרוע יותר – לכזה המניח כי "אני יודעת" בלא הצניעות הנדרשת בנושא זה הוא רע. כבר בזמנו התבטאתי בפניך שמבחינתי היא היתה צריכה לענות תגובה צנועה בסגנון "בהקשר זה אין לנו אלא לסמוך על רוה"מ כי הוא עושה את מכלול השיקולים המלא, כי אנחנו פשוט, בצדק, לא יודעים". לצערי יש לנו גם פה עיסוק עם פוליטיקאים…

  2. מאת רוני‏:

    באלול היו תלויות אצלנו ביישוב מודעות שתוכנן היה בערך:
    "האם אתה בעד שחרור גלעד שליט תמורת 450 מחבלים?
    אם כן שלח סמס לטלפון מספר 052-1234567"
    באמת, אני לא משקרת.

  3. פינגבאק: יש שליט, אין מנהיג « אחר כך נחום

  4. פינגבאק: על עוול ואיוולת: מחשבות על משפחת סחוויסחורדר, עסקת שליט והבירוקרטיה הישראלית רשומת אורח מאת רוני « שער הגיא

  5. מאת חניאל‏:

    יפה כתבת, על אף שטענת אבניאל משוללת כל יסוד בעיניי.

    אגב, כה כתבתי אנכי הצב"י בשעתו:
    http://ishzipor.blogspot.co.il/2011/10/blog-post_22.html?utm_source=BP_recent

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *