10

דברי תורה והגיגים

תורה ותפילה בבית הכנסת "הכט" בהר הצופים

א.

image

ממורינו באוניברסיטה למדנו על המהפך שעברה היהדות עם חורבן הבית השני. לא בכדי נקרא אחד מקורסי המבוא ההיסטוריים של תקופה זו "ממדינת מקדש לעם הספר", ובמחשבת ישראל יאמרו: מהמקום הקדוש אל הטקסט הקדוש. אלוהים עזב את מקדשו, והראיה – שהמקדש נחרב, ומשעה שנחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. מאז ועד עתה, בכל ספרות חז"ל ובמידה רבה מאוד גם אחריה, מרוכזת הפעילות הדתית בלימוד התורה. לא פלא שהתורה מצויה בארון הקודש שבית הכנסת פונה אליו. פתיחת הארון הזה איננה פעולה אינסטרומנטלית שנועדה לאפשר את הוצאת הספר ממנו; היא מעין התגלות. ואיך יודעים שמשהו קדוש? כשרואים אותו קמים, כשהוא נופל צמים.

בבית הכנסת הכט [תעשו סיבוב ותחזרו], השוכן בבניין מדעי הרוח שבאוניברסיטה העברית, נעשה ניסיון מרתק להחזיר עטרה ליושנה: לחזור כאלפיים שנה אחורה ולכוון את המתפללים לא לעבר הטקסט אלא לעבר המקום – לא כלפי ספר התורה אלא כלפי המקדש, או ליתר דיוק המקום שבו היה, ובעזרת ה' יהיה, בית המקדש בכבודו ובעצמו. המתפללים – למעט המתפללות, שמשום מה לא זיכה אותן האדריכל בכך – משקיפים בתפילתם על הר הבית מבעד לחלון גדול. לשם כך פוצל ארון הקודש, זה עם הטקסט, לשני ארונות, מימינו ומשמאלו של החלון. הטקסט הוזז הצדה והמקדש חזר למרכז. אין לך ציונות גדולה מזו: דילוג קליל על אלפיים שנות גלות, והנה אנו בירושלים עיר מקדשך.

מהפך תיאולוגי היסטורי נועז שכזה אמור לחולל תמורה באופייה של התפילה. החזן הזועק "תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת" (או "ולירושלים עירך ברחמים תשוב") מצביע אל עבר החלון ומיד הכל פורצים בבכי. הנה כאן, מטרים ספורים מאתנו, השרה ה' את שכינתו. הקהילה כולה פונה אל עבר המקום שבו נכון היה אברהם להקריב את בנו במצוות האלוהים ובשכר זה זכינו לברית עולם.

זהו, פחות או יותר, התיאור ששמעתי מכמה וכמה מדריכי תיירים שסיירו עם קבוצותיהם בבית הכנסת בשעת תפילת-שחרית-שלאחר-זמנה-הרשמי, דהיינו כשבית הכנסת היה כמעט ריק ממתפללים. זה היה באנגלית, אז סלחו לי אם לא הבנתי בדיוק. אבל אין לתיאור הזה ולא כלום עם התפילה הממשית המתנהלת מדי יום ביומו בבית הכנסת שבהר הצופים. התפילות האלה, כמה מאכזב, זהות באופן מוחלט לתפילות הנערכות בשטיבלך של קטמון, ואם תרצו, בבית הכנסת שבסניף רמי לוי בתלפיות. אין גנאי בכך כמובן; חלילה לי מלהקל ראש בתפילתן של ישראל. אבל אותו מהפך תיאולוגי שבהעמדת המתפללים עין בעין עם המקדש השמם, לא הניב שום תוצאה נראית לעין. הוא לא שינה דבר, מלבד אי נוחות מוזרה בתעניות ציבור שקוראים בהן בתורה במנחה, כשהחזן פונה להוציא את ספר התורה ומתבלבל לרגע.

 

ב.

יש עוד היבט שתורם ל"שטיבלכיות" של בית הכנסת הכט: זהו הנתק המוחלט בינו לבין כל הדברים האחרים שמתרחשים בבניין מדעי הרוח. כל מי שעשה אי אלו ימים ושנים בבית המדרש יודע כי הרוצה לתהות על קנקנה של ישיבה, טוב יעשה אם יסור אליה לתפילת מנחה: אמור לי מה תפילתך ואומר לך מה תורתך. יש מקום שנהגו להאריך ומקום שנהגו לקצר, שתקנים וצעקנים, מתנדנדים ומוחאי כף, קוראי ספרים בחזרת הש"ץ או משיחים איש עם רעהו. כן רואה אתה מיהו בעל התפילה, הנאה זקנו אם לאו, הארוך שערו אם קצרים מכנסיו, היש בו עט (עם עין), ומיהו ראש הישיבה שהתקדמות התפילה מותנית בהנדת ראשו, וכן כל כיוצא.

מודל חלופי הוא בית הכנסת של הבסיס הצבאי. בסיס צבאי הוא מקום שההיררכיה והחוקים בו ברורים ונוקשים, ומשום כך בולטת העובדה שבית הכנסת שבתוכו מתנהל באופן אוטונומי ומתקיימת בו היררכיה חלופית. בעוד שראש הישיבה חזקה עליו שיקבל עלייה בתפילה הנערכת בבית המדרש – קצין הנכנס לבית הכנסת שבבסיסו, כביכול מאבד את דרגותיו בכניסתו ושב וזוכה בהן בצאתו. ובשעה שהוא מתפלל ומשתף עצמו עם הציבור הרי הוא כאחרון הטירונים.

image
בהר הצופים, הנתק בין בית הכנסת לבין המתרחש מחוצה לו הוא חריף אף יותר מאשר בבסיס צבאי. זאת מכיוון שהפעילות הצבאית מנוגדת באופן טבעי לפעילות בבית הכנסת: רוצה אני לנסח את ההבדל ביניהן אך איני יכול לחשוב על מכנה משותף כלשהו. בבתי מדרש, לעומת זאת, יש קשר מהותי בין התפילה לבין הפעילות השגרתית. לא במקרה מתקיימת התפילה בישיבה בשעה קבועה אחת ולא בשעות הרבה – ולא בגלל שיש שם קושי בגיוס מניין; ולא סתם נעצרת כל הפעילות בבית המדרש, והתפילה נערכת באולם המרכזי של הישיבה – ולא בשל קושי במציאת חדרים. בית הכנסת שבהר הצופים יפה אמנם מכל חדריו המכוערים של בניין רוח, אך אדרבה, זה רק עוד היבט המנתק אותו מהם.

במילים אחרות, אין שום קשר, לא מהותי ולא חברתי ולא רוחני ולא מעשי, בין הפעילות הרוחשת בבניין מדעי הרוח בכל שעות היום לרבות שעות התפילה, ובין התפילה הנערכת כמה פעמים ביום בבית הכנסת שבלב הבניין, בית הכנסת הצופה אל הר הבית. אחד הפרופסור מן המניין ואחד הסטודנט שנה א' בבואם לשפוך שיחם בפני הבורא, ושניהם כאחד יכוונו לבם ויזדרזו בתפילתם פן יאחרו לשיעור הבא.

 

ג.

בספרו החדש, שעוד ייסקר בבלוג זה בעזרת ה' (וקראתי את כולו ולא רק את המבוא שלו), מציין יאיר שלג שאחד ממאפייניו של הרנסנס התרבותי היהודי בביטויו הדתי הוא ריבוי חובשי הכיפות החובשים את ספסלי מדעי היהדות באוניברסיטאות. כך הוא כותב:

עובדה היא שדתיים רבים, בכללם גם בוגרי ישיבות, בוחרים להתמחות התמחות אקדמית במדעי היהדות – למרות המתח הברור בין תפיסת העולם האקדמית בתחומים אלה (המתייחסת אל המקורות היהודיים, ובכלל זה התורה ומצוותיה, כאל יצירה תרבותית-אנושית שאינה מחייבת בהכרח את בני דורנו) ובין אמונות היסוד של העולם הדתי שלפיהן התורה היא יצירה אלוהית שניתנה במעמד הר סיני ומצוותיה מחייבות לעולם. אכן, לא כל אדם דתי הבוחר ללמוד יהדות מנקודת המבט האקדמית מקבל עליו את הנחות המחקר האקדמי כעיקרי אמונה אישיים. אולם הבחירה בלימוד כזה מבטאת לכל הפחות פתיחות להנחות האקדמיות. […] הבולטות הדתית במדעי היהדות באקדמיה יצרה תופעה חדשה – רוב התלמידים בתחומים אלה הם דתיים וכך גם רוב המרצים. (עמ' 94)

על היחסים המורכבים שבין לימוד תורה ומחקר מדעי היהדות נשתברו קולמוסים רבים, אם כי לדעתי היבטים חשובים של הנושא טרם נדונו כל צרכם. נדמה לי שאופיו של בית הכנסת בהר הצופים יכול ללמד עליהם דבר מה.

אחד המאפיינים של לימוד תורה בבית מדרש הוא היררכיה, בין מורים בדרגות שונות ובין תלמידים בשלבים שונים של לימודיהם, ואפשר למצוא הקבלות רבות בינה לבין ההיררכיה האקדמית. צא והשווה בין האברך בשיעור ז' המתמנה לחצר"ם ובין הסטודנט לתואר שני המשמש כעוזר הוראה, ועוד. העובדה שההיררכיה האקדמית מתבטלת בפתח בית הכנסת, להבדיל מרעותה הישיבתית, אומרת דרשני.

וכך אני דורש: שבעוד שבבית המדרש נשמר הקשר המהותי שבין עבודה שבדעת ובין עבודה שבלב – באקדמיה המאמץ הוא לשמר את הפער בין עבודה סמינריונית לבין עבודת ה'. הפער הזה משרת אינטרס דתי לא פחות מאשר אינטרס אקדמי. האינטרס האקדמי ברור: הכפפת המחקר האקדמי לכללי בית המדרש תבטל את קיומו, ולו בהיבט החברתי. הכל שווים בפני המחקר: אנשים ונשים, בני ברית ושאינם בני ברית, ולבית המדרש (האורתודוקסי) חוקים משלו. אך לא פחות מכך מאוימת ההוויה הדתית מזו האקדמית.

image

אחת מהדרכים הידועות להתמודד עם המתח בין הנחות היסוד הדתיות והאקדמיות, ששלג תיאר כדרכו באופן ממצה, היא דרך המידור: היה יהודי בביתך וחוקר בצאתך. האפשרות שבבית הכנסת יקבל המרצה למקרא מעמד בכיר על פני הסטודנט, פירושה השוואה בין מרצה לבין רב, כלומר בין מחקר מקרא ובין לימוד תורה. טשטוש הפער בין הפנים לחוץ בהקשר זה מערער את "הניכור" האקדמי הידוע לשמצה, זה שמפחד מכל אינטרס דתי או רוחני הכרוך במחקר; אך יותר מכך הוא מערער על סגירותה של המערכת הדתית, של הגרעין האורתודוקסי המצוי בנפשו של החוקר בן הישיבה והשמור מפני חלחולן של הנחות היסוד האקדמיות וקל וחומר של המסקנות הנובעות מהן. לשון אחר: המילה "תורה" הנאמרת בשיעור מקרא – שהסתיים לפני דקות אחדות בחדר הסמוך – נושאת משמעות אחרת מאשר אותה מילה עצמה, הנאמרת על ידי אותו אדם עצמו, כשהוא עולה לתורה ומברך "נותן התורה". זו דרכם של יושבי בית הכנסת – שהם, כפי שהעיד שלג, רוב מניינו ובניינו של מחקר מדעי היהדות עצמו! – לקדש עצמם לשעה של התייחדות עם הבורא, שבה הם שוכחים כביכול את תלמודם והרי הם כפועלים שפסקו ממלאכתם ונזדמנו לשטיבלך. ונראה שככל שתגדל החפיפה בין קהילת הלומדים והמלמדים בבניין מדעי הרוח ובין קהילת המתפללים בבית הכנסת, כך יגדל הצורך לחדד את ההבחנה: שאנו רצים ואנו רצים – אנו רצים להרצאה ואנו רצים לתפילה. אנו עוסקים בתורה ואנו עוסקים בתורה – אנו חוקרים את התורה ואנו קוראים בתורה.

והנה המעגל נסגר: תורה נעשית כשתי תורות ועל כן היא בשני ארונות. תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שנתחברה ונערכה בידי בשר ודם ותורה שנכתבה באש שחורה על גבי אש לבנה. תורה של חוקרים ותורה של מתפללים. טקסט כנגד טקסט. ובשביל מה החלון הגדול שבאמצע, אתם שואלים? כדי שמי שיעז להרים את הראש מהספר ולהישיר את המבט, יראה שהשכינה עדיין בגלות.

Facebook Comments

10 Responses to “תורה ותפילה בבית הכנסת "הכט" בהר הצופים”

  1. מאת איתמר:

    ועל כגון דא כבר זעק יואב שורק "דרושה מהפכה". קרא ואין עונה.
    ואולי באמת מהפכות לא קורות תוך 60 שנה (או תוך 15-20 שנה, במקרה של הדתיים במדעי היהדות).
    אין לדעת מה צורה תהיה ליהדות של בני בנינו (כמו שסבא שלי לא יכל להעלות בדמיונו דבר מה מוזר כמו, נניח, המדרשה בכפר אדומים. או בית אביחי), ואולי החרובים שנוטעים היום בגוש 3 יישאו פרי בעוד 70 שנה (ושלא ישתמע מדבריי שאני תומך בהותרתו של המבנה הפיזי על כנו למשך 70 שנה; יש עוולות שצריך לתקן, ובניין מדעי הרוח הוא לחלוטין אחת מהן).

  2. מאת רוני:

    כל כך חבל לי שאין לי דברים אינטליגנטיים להוסיף. מעניין לשמוע אותך מדבר על זה בהרחבה יתרה.

    תודה

  3. מאת איתן:

    משפט הסיום הותיר אותי חסר מילים [וגם החידוד עם העט].
    אבל לאחר שהתאוששתי מהנ"ל, אני לא בטוח שבבתי המדרש יש כזו הרמוניה בין תורה לתפילה. התורה שקוראים בה בתפילה היא גם שם אחרת מזו שלומדים, אחרת לא היו כאלה שחשים צורך ללמוד משהו בזמן קריאת התורה. ויותר מזה – גם הקב"ה של הלימוד הוא שונה מאד מזה של התורה.
    כמובן שיש הבדל בין הישיבה לאקדמיה, אבל הוא יותר ברמה ההצהרתית. בפועל רמות שונות של בידול קיימות בשתי הזירות [זירות!], אלא שהתפיסה העצמית של האקדמיה בנויה על העמדת פני ניכור ופיצול עם כל דבר [כמו ביחס לפוליטיקה], ואילו הישיבות בדרך כלל מעמידות פני הרמוניה.
    אבל המעגל נסגר, ואותו סתמת ולא פירשת – למה זה קשור לגלות? אחת דיבר אלהים, שתיים זו שמעתי. מה רע?

    • מאת עמיחי:

      'לעשות מהתורות תפילות' – נראה לי שזה מה שמביא בעל הבלוג הנכבד הי"ו לחוש שהשכינה בגלות. כיון שהוא (וגם עוד כמה אנשים שאני מכיר) באו ללמוד מדעי היהדות מתוך מחשבה שהם לומדים תורה ולא מקרא (כלומר תורה בעלת השפעה קיומית ולא רק ידע גרידא), מה רבה האכזבה כאשר מגלים שמדעי היהדות באוניברסיטה החליפו את הקבר שאליו רצו ראשוני חכמת ישראל להביא את היהדות בקבר הבורגנות הדתית.

      • מאת איתן:

        אכן אכן. לא חלקתי על הטענה, וגם לא הלכתי ללמוד מדעי היהדות מסיבה זו ממש [בין השאר]. אבל גם אחרי שמפנימים את הדרישה האולטימטיבית לקיומיות, לפעמים יש תועלת בפער או לפחות מתח בין תורה לתפילה, ולו כדי לאפשר את האפקט המרענן שבתנועה ובתרגום ביניהם.

  4. מאת סטודנט בהר:

    דברים כדורבנות.
    אני ועוד יוצאי ישיבות כמוני אכן משתדלים להדיר את רגליהם מבית הכנסת הכט, 'היכל – בצלם'. כשתותחי המחקר רועמים, מוזות התפילה שותקות. אי אפשר ביחד. וכבר אמר החכם שהמקום הזה הוא שלוחת בר אילן בהר הצופים.

  5. מאת דוד:

    עוד סיפור: בדיוק ביום שבו התפרסם הפוסט יצא לי להתפלל בבית הכנסת בהר הצופים. זה היה אחד הימים הגשומים ביותר בחורף. באמצע חזרת הש"ץ מישהו לידי התחיל לצחקק, ורק אז שמתי לב שהחזן אומר את התפילה לבקשת גשמים, כשכל החלון שמולו ספוג מים.

  6. […] אני לומד אותו במסגרת התכנית "אבות ובנים" יחד עם אריאל.  דרידה,  עם חבריו הצרפתים הוא מהסיבות שהניעו […]

Leave a Reply

%d בלוגרים אהבו את זה: