שמות ו: חקר המקרא – רק לכופרים?

מי שמנסה לקרוא את שמות פרק ו כהמשך של הפרקים שלפניו, נתקל בכמה בעיות:

  1. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי ה'" (פסוק ב) – מדוע אלוהים מציג את עצמו כאילו משה אינו מכיר אותו, הרי כבר בפרק ג התגלה אלוהים למשה ואף גילה לו את שמו?
  2. מה הקשר בין פסוק ב לבין פסוק א? מדוע אלוהים מציג את עצמו בפני משה באמצע השיחה ביניהם? האם זו שיחה חדשה? ואם כן, מה הקשר בין השיחות?
  3. "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (פסוק ג) – האומנם שמו של ה' לא נודע לאבות? הרי קראנו בבראשית שגם אברהם ידע אותו (טו, ז), גם יצחק (כו, כה) וגם יעקב (כח, יג).
  4. "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" (פסוק ו) – מדוע יש צורך לחזור שוב על המסר שכבר הועבר לבני ישראל בפרק הקודם? מה התחדש?
  5. "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ" (פסוק יא) – הרי משה כבר עשה זאת, וללא הצלחה, כפי שתואר בהרחבה בפרק הקודם. מדוע אלוהים, משה או המספר אינם מתייחסים לכך?
  6. "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" – מדוע משה חוזר על הטענה שהשמיע בפרק ד? מדוע אלוהים אינו מזכיר לו שהבעיה כבר נפתרה, שהרי הצליח לדבר אל פרעה? ומדוע קודם השתמש משה בביטוי "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (ד, י), וכעת בביטוי "עֲרַל שְׂפָתָיִם"?

*

שאלות כאלה צצות שוב ושוב כשמנסים לקרוא את התורה ברצף.

אפשר לנסות לפתור כל בעיה ובעיה באופן נקודתי ולוותר על התמונה הגדולה. המחקר האקדמי של המקרא מנסה, כבר יותר ממאתיים שנה, לצייר את התמונה הגדולה הזו, ולהציע תשובות מקיפות לשאלות כגון מהי התורה, כיצד נכתבה, מדוע יש בה סתירות, כפילויות, פערים ברצף העלילה והבדלי סגנון, וכיצד נכון לפרש אותה.

רבים רואים בחקר המקרא האקדמי עניין לכופרים או לחופרים. לדעתי, מי שמבקש להבין את התורה אינו חייב לאמץ את ממצאי המחקר, אך לכל הפחות ראוי שיכיר אותם.

*

פורסם באתר 929

פורסם בקטגוריה 929 - פרקי תנ"ך, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.