מלכים א כא: שתי תובנות על שחיתות פוליטית

הסיפור המופתי על כרם נבות הוא דין וחשבון מעמיק ואף מטריד על דרכי הפעולה של שחיתות פוליטית באשר היא. רבות יש לדרוש בו, ונסתפק בשתי תובנות קצרות.

ראשית, המנהיג המושחת אינו מסוגל לשמוע "לא", שכן את הכל הוא רואה כשלו. סירובו של נבות למכור את כרמו היה לגיטימי, ואחאב ואיזבל יכולים להסתדר היטב בלעדיו. אולם עצם המחשבה שבית המלוכה אינו יכול להשיג דבר מה, מרתיחה את איזבל: "אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל" (פס' ז), היא אומרת לאחאב, ו"לעשות מלוכה" פירושו להפגין שליטה מוחלטת ללא מעצורים. "קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ", מוסיפה איזבל ומבטיחה: "אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" (שם).

לא רק את רכושם של האזרחים רואה השליט המושחת כרכושו, אלא גם את הממסד האזרחי והמשפטי. איזבל אינה דורסת את החוק ברגל גסה, אלא משתמשת בו בידי אמן. העובדה שהתכנית שלה מתבצעת בשלמות וללא ערעור, מעידה על כך שלא רק בית המלוכה נגוע בשחיתות, כי אם השכבה השלטת כולה.

שנית, המלך המושחת אינו מלכלך את ידיו, אלא מניח לדברים להיעשות מעצמם. גם זה ידוע לכל: אף על פי שאיזבל שולחת את פקודות המבצע בשמו של המלך, הדיווח על הביצוע נשלח ישירות אליה: "וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת" (פס' יד). כך יוכל אחאב לטעון שלא היה מעורב בכל המתרחש ואפילו לא ידע עליו. הוא לא שמע מפי רעייתו דבר מלבד דיווח יבש, כמעט סטרילי: "קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי מֵת" (פס' טו). נסיבות המוות אינן נזכרות, כביכול היה זה צירוף מקרים מוצלח ותו לא.

שלוש המילים ששם אלוהים בפי הנביא – "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (פס' יט) – מגיבות בדיוק לשתי הנקודות הללו. ירשת את הכרם שאינו באמת שלך, אומר אליהו לאחאב, וזאת לאחר שרצחת את בעליו – אתה ולא אחר. גם המלכה תתן את הדין, אולם המלך לא יוכל להאשים את "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי" (בראשית ג, יב) ולרחוץ בניקיון כפיו.

*

פורסם באתר 929

פורסם בקטגוריה 929 - פרקי תנ"ך, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.