ושוב ב"הציבור שלנו", מלחמת הקו בגוש: גובה השמים נגד גובה העיניים, דרש נגד פשט, קדושה נגד חשיבה עצמאית. הרב אבינר קורא לשלוח את הילדים לבתי ספר של ש"ס, וטוען שהפילוג כאן כבר מזמן; הרב בזק מראה כיצד הרב אבינר מסלף ציטוטים ועובדות כדי להשתלח ביריביו. בתווך, מפקחת אמיצה וחביבה (בדידי הוה עובדא, שהוציאה אותי מהעולם האקדמי, בפועל ממש, ונתנה לי טרמפ הביתה) מנסה להפוך קצת את העולם ולהישאר בחיים.
כל הכבוד לגוש: ראשית, הוא הסב את תשומת הלב של רבים לקיומו של התנ"ך, עובדה חשובה לכל הדעות. הגוש אכן יצר מהפכה בלימוד התנ"ך והוא מכשיר, באמצעות מכללת הרצוג, המוני מורים לתנ"ך; בעקבות הגוש נוצרה מציאות שבה רבנים חשובים מקדישים ספרים שלמים לעיון בתנ"ך וזה לא נראה מיותר או מוזר. שנית, מבחינת ההתנהלות הפולמוסית, אל מול הדמגוגיה וההסתה של הקו, הגושניקים מפגינים קור רוח ואנליטיות מתונה כמו שרק גושניקים יודעים.
מבחינה חינוכית, אני משער שכאשר אלמד את בני תנ"ך, בעזרת ה', דרך הלימוד שאנסה להקנות לו תהיה דומה במידה רבה לדרך הגוש. מסתבר שחלק גדול מאוד מ"הציבור שלנו" רחוק מגישת הגוש כרחוק מזרח ממערב, בכל התחומים, ואם יפגוש בה בשיעורי התנ"ך בבתי הספר, בזכות המפקחת החדשה, שהיא נציגה מובהקת של אסכולת הגוש, ואף שמאלה מזה (פלך וכיו"ב) – ייטב לו והאריך ימים.
ובכל זאת הערה ברשות הקהל הקדוש.
כל הערכים הנעלים שהגוש דוגל בהם ונאבק למענם – המחשבה החופשית, הקריאה החדה כתער, הניתוח האנליטי, היושר האינטלקטואלי, האומץ הדתי – מוגבלים גם בגוש עצמו. את חושי הביקורת וחריפות הדעת, יודה גם הגוש, יש לעצור בנקודה מסוימת, שממנה ואילך אין להלך. הנקודה הזו היא כמובן "ביקורת המקרא".
כאן מתגלה החולשה של הגוש. לכאורה, הוא דורש רק פשט, והוא מודיע מראש שהוא מוכן להתמודד איתו, יהיה אשר יהיה. הבעיה היא שלתנ"ך כפי שהוא לפנינו, אין "פשט". אין פשט, במובן של משמעות מילולית ראשונית, הרמונית וקוהרנטית, לטקסט שהוא כל כך עמוס בסתירות, כפילויות וקטיעות ברצף, ואין פשט נצחי ונטול הקשר לטקסט שנטוע עמוק בעולם גיאוגרפי והיסטורי קונקרטי כל כך. אין פשט לביטוי "תורה מן השמים", ואין פשט למחויבות טוטאלית לטקסט שקשה לחלץ ממנו אמירה ברורה אחת. ויותר מכל, אין פשט לעצירה מודעת ומוצהרת של התבונה והספק בנקודה הקריטית ביותר של האמונה. בכל אלה, יש רק מדרש. מדרש לשון דרישה, שהיא גם תביעה וגם חיפוש, מדרש שמודה בגבולות הפשט ומתעלה מתוכו, לא בלעדיו, גם אל הרמז והסוד (הרב ברויאר ניסה ליצור מדרש כזה, באומץ ובכנות, אבל הוא איננו משכנע אותי כלל, ולדעתי אין הוא יכול לשכנע את מי שהציץ ונפגע ונכנס לפני ולפנים).
בשדה החינוכי, שכרגע הוא שדה קרב, הגוש עושה עבודת קודש. אבל לאמיתה של תורה דרוש צעד נוסף, והוא כנראה לא ייעשה בגוש ולא בשום ישיבה אחרת. מבחינתי לפחות, "עולם התורה", במידה רבה או מועטה, יישאר בעתיד הנראה לעין עולם קטן.
מצויין. תודה.
ואולי לכן בעצם צודקים לשיטתם רבני הקו במאבקם, כי רבני הגוש מקרבים את הדיון אל השאלות שאין להעלות על הדעת…
קודם כול, מה שאהרן.
שנית, אתה עצמך כתבת שתלמד את בנך בדרך הגוש (ובמשתמע, לא בדרך ביקורת המקרא). כמו שלא מלמדים טופולוגיה בשיעור מתמטיקה בכיתה ז', אין טעם רב לעסוק בביקורת המקרא בבתי הספר.
שלישית, מאי "ואין פשט למחויבות טוטאלית לטקסט שקשה לחלץ ממנו אמירה ברורה אחת"? גם התלמוד עמוס בכפילויות ובסתירות ובעל קולות רבים, ועדיין היהודים רואים עצמם מחויבים לו.
הלל ואהרון – חשבתי לכתוב על כך פוסט, והקדימני אריאל. אולי ארחיב בימים הקרובים. כך או כך, רבני הקו לא צודקים, הם פשוט טועים באופן קונסיסטנטי.
כתבת יפה, אני מאוד מזדהה.
לדעתי הגישה שלך נכונה גם לצדדים אחרים ביהדות, כמו מחשבה, פילוסופיה יהודית (וגם כללית, בעצם), ועוד.
ובגלל זה קשה לי ללמוד תנ"ך. השנה פרשת בא היתה בלתי אפשרית לקריאה. אוף, אני מתגעגעת לתקופה שלא ידעתי בה שמץ על זה.
תודה על הקישור לכתבה על מירי. בזכותך נחשפתי לניסוח המופלא:
"במאגר המידע באתר הוצע למשל לשלב את הסרט 'נסיך מצרים', סרט שלא יצרו אותו חז"ל, על מנת ללמוד על דמותו של משה רבנו". מכאן משמע כמובן שישנם סרטים שיצרו חז"ל, ואני נרגשת מאד לגילוי עובדה מופלאה זו! שכן מאז ומעולם ידענו שחז"ל היו חכמים מופלגים, ענקים של ממש, שהקדימו את זמנם ולמעשה הם הם היסוד לכל ה"חידושים" המודרניים. כאחת שמתעניינת מאד ביצירתם של חז"ל, אני מחכה בקוצר רוח לחשיפת המסמכים הקולנועיים הגנוזים.
ולגופו של עניין, אני חושבת שההערה המגחכת של אהרן בתגובה שתיים ראויה להתייחסות מצידך, כי זו השאלה העיקרית בעיניי.
כמה שחור.
קצר וקולע.
יחסי לנושא זה הוא מורכב, מחד אני לא מבין מה חדש בדיון הזה לעומת הקודם שהתנהל לפני כעשר שנים ומדוע ויכוח עייף זה הוצת מחדש. מנגד, ברור לי שהקונטקסט (תכנית הלימודים החדשה והאנשים העומדים בראשה- שאין לי מספיק ידיעות בכדי להביע דעה עליהם) מעין- מחייבים התחלתה מחדש.
אבל דבר אחד לא ברור לי, והוא קשור בדברי כותב הבלוג. מה פשר השימוש (של כמעט כל מביעי הדעות בויכוח משני הצדדים) במטבע הלשון הדתית-לאומית "ביקורת המקרא"?
על פניו, נדמה ש"ביקורת המקרא", או מגוון הגישות האקדמיות-מדעיות לחקר המקרא, ליתר דיוק, איננה צד בכלל בויכוח הזה.
הגישה הזו אינה כלולה בטווח דעותיהם של אף אחד מהצדדים ועל כן אינה צריכה להופיע בכלל בדיון הזה. יתרה מזו, היא במיוחד אינה צריכה להופיע בדיון הזה כמעין צד ש"לכולי עלמא" הוא הרע האמיתי בסיפור.
מצדם של מחזיקי דעות "הקו" ברור מקריאת דבריהם שאין להם ולו מושג קלוש מהי "ביקורת המקרא" באמת. ואולי אף גרוע מכך, מצדם של מחזיקי דעות "הגוש" (שגלוי וידוע לכול שהם מבינים לפחות בצורה בסיסית בחקר המקרא האוניברסיטאי, חרף המנעותם ממנו) נדמה שיש מעין הגבלת דרכם החינוכית ב"אפלה" ששוררת מעבר להרי "ביקורת המקרא", וזאת- רק כדי להראות שהם עצמם נטועים היטב בעמק המיינסטרים הדתי-לאומי ושדעתם היא לגיטימית עקב הנגדה זו בקרב הציבור המדובר.
על אף הביקורת האפשרית על שיטת ה"גוש" (למשל, הבלוג הזה), בויכוח המתנהל בתוך הציבור הדתי לאומי, יש להם מספיק טענות לגיטימיות בעד דרכם ונגד דרכם של בעלי שיטת ה"קו" שמאפשרות להם לא להידרש לזילות זו בגישה שהם מלכתחילה מסרבים להתמודד עמה.
אריאל ידידי,
ראשית, כתבת מצוין.
שנית, גנבת לי פוסט.
שלישית, אתה כותב שתחנך את ילדיך (ואני לא מדבר על גילאי היסודי) על דרך הגוש, ומכאן השאלה בעצם חוזרת אליך, לא?
ואודיה, נפלאתי למקרא פליאתך, באשר העובדה שחז"ל יצרו סרטים, ואף גילו את אמנות הקולנוע (לצד האיידס, התרופה לאיידס, הגנום האנושי והאייפון 4S) כבר לפני יותר מאלפיים שנה היא עובדה ידועה לכל בר דעת, או לכל הפחות לכל בר דעת שצופה מידי פעם בערוץ "הידברות". אין זאת אלא שלא שמעת מספיק הרצאות של הרב זמיר כהן, וכל זמן שהנר וכו' וגו'.
ואגב, אין זה מקרה ששיטת הרב ברויאר מככבת בשופרו של הגוש (אתר דעת). זו הנקודה הצפונית ביותר בה יכלו לדרוך בהקשר הזה. מטר אחד צפונה, והכל מתמוטט.
פינגבאק: הפולמוס « ספר חברה תרבות
סוגיה שמעסיקה אותי הרבה זמן היא החינוך לילדים צעירים. בסופו של דבר כאשר אני מנסה להחליט מה ללמד את הילדים, יש לי הרגשה שאני יתחיל בגישה קצת יותר דומה לישיבות הקו, אך בגיל מסויים יעבור לשיטת הגוש. אני לא בטוח שמעבר כזה הוא אפשרי, אך מאידך אני גם לא מאמין שניתן לחנך למורכבות בכל גיל. כפי שכתבת, כם הגוש מודה שיש מקום אליו הוא איננו יכול להגיע.
מת על אלה.. בסיפא מלא בפלצנות פוסטמודרנית, אבל באמת עדיין תקוע עמוק במאה ה-20 בשאלות של ולהויזן.. כלום הביקורת של ולהויזן עצמה יש בה פשט? מה שמדהים, שרק את הדוסים זה מעניין, הקשקוש הזה שמכנים מדע המקרא