אחרי כמה חודשים של כתיבה וקריאה בפייסבוק, ובעיקר אחרי כמה וכמה חודשים של כתיבה וקריאה באקדמיה, התגעגעתי לכתיבה בבלוג (לקרוא בלוגים המשכתי רוב הזמן). בילוי זמן רב מדי בפייסבוק הוא כמו הזמנת פיצה כשרעבים ומתעצלים לבשל: זה מגיע מהר, זה חם וטעים לרגע אבל פתאום, משולש לפני הסוף, אתה מתמלא בתחושת גועל שלא מאפשרת לך לגמור את הפיצה, ויותר גרוע מזה, אתה לא מבין איך בכלל אכלת מה שאכלת, ובמקום שובע ושביעות רצון עולים רגשות אשמה וחרטה: גם שילמת הרבה וגם לא קיבלת כלום. לעומת זאת בילוי זמן רב מדי בפעילות אקדמית דומה, אם ניקח דוגמה פחות מוצלחת מהקודמת, לאכילת סעודת שבת ביום שני בבוקר. זה מזין, זה חגיגי, אבל זה כבד ולא מתאים בכל מצב. לפעמים הבן אדם זקוק לסלט וחביתה ומיץ תפוזים. זה הרבה לבקש?
כל זה מצטרף לתהיות יותר רחבות ויותר עמוקות שמלוות אותי לאחרונה על אודות הדרך הראויה לנצל או לבזבז את הזמן. ביסודי למדנו איזו טענה, שאני לא יודע את מקורה, ולפיה יש לאדם מספר מילים קצוב בחייו וכשהוא מסיים את קצבתו מסתיימים חייו. האגדה הזו לא מנבאת חיים ארוכים למורים, אבל יש בה עיקר חינוכי חשוב, כמו באגדות רבות שמספרים בבית הספר היסודי. העיקר הזה הוא כבוד למילים. מעניין לנסות למדוד את החיים במילים ולא בשעות או ימים. אל תאמר מעתה: בזבזתי שנה מהחיים, אמור: בזבזתי מאה אלף מילים מהחיים.
זה תקף כמובן לא רק לגבי הוצאה של מילים אלא גם לגבי הכנסה. חבר חכם אמר לי פעם ששיעור משעמם הוא קצת כמו רצח: הוא גוזל ממך חלק מהחיים. הכוונה היא לא לשיעור שדורש מאמץ, אלא לשיעור משעמם במובן העמוק של המילה, שיעור שלא מעניק לך דבר. יש כאלה. על אחת כמה וכמה תכניות טלוויזיה ורדיו שאין בהן ממש, ושיחות בטלות באירועים חברתיים שאתה לא באמת רוצה להיות בהם. אם כי באותן שיחות, הדיבור קשה אפילו יותר מההקשבה. אותו חבר חכם סולד ממפגשים עם יותר משלושה אנשים. הוא יכול לבלות ימים שלמים בשיחות עם חברים, אבל הוא מקצה שעה נפרדת לכל אחד.
קל לומר שפייסבוק וטלוויזיה הם בזבוז מילים. קשה יותר להתמיד בזה, אבל אני רוצה לחשוב על קושי אחר, והוא הקושי להבחין בין אפשרויות טובות. אני יכול לבלות עשרות מילים (ברוח שעון הטקסט שהצעתי קודם) בבהייה בספרייה שמטרתה להחליט איזה ספר לקרוא בשלוש הדקות, סליחה, שלוש מאות המילים, שיחלפו מההתכרבלות בשמיכה ועד ההירדמות. אני לעולם לא מסיים ספרים אלא רק מתחיל עוד ועוד. אני צריך תזונאית של מילים, שתגיד לי אילו מילים בריאות ואילו מזיקות, מה כדאי לקרוא או לשמוע בבוקר ומה בצהריים ואיזה ספר מכיל רבע מהתצרוכת היומית המומלצת, כך שאוכל לקרוא אותו ארבע פעמים ביום ולהסתפק בזה.
בינתיים אני אמשיך להתלבט בין ספר של קאנט, ספר על קאנט, ספר על התיאולוגיה של ראשית החסידות שמטפל בבעיה פילוסופית שמטרידה אותי באופן אישי אבל הוא נורא ארוך, ספר של הרב שג"ר שאפילו לא קניתי עדיין וספר מאוד חשוב על אלוהים בתנ"ך שהוא באנגלית וזה לוקח לי המון זמן. בין לבין אמשיך להבטיח לעצמי ללמוד דף יומי, שלושה פרקים בתנ"ך, האתיקה הניקומאכית וכל כתבי עגנון. אני מתנצל בפני עצמי ובפניכם על עוד ארבע מאות, תשעים ושבע מילים מבוזבזות, לא כולל הכותרת.
אל תתנצל בכלל, יש כאלה שעוברם המילים האלו היו מים לגרון יבש
אם נתחיל לספור מילים ולנסות לצמצם אותן לכמה שפחות
נקבל שפה דלה ותמציתית שתתאים יותר לפקודות צבאיות מאשר למונולוג מהורהר
תודה.
ואת צודקת.
ברוך השב!
דברים פשוטים ונכוחים.
ומעודד אותי לדעת שאפילו אתה לא מספיק לקרוא כאוות נפשך…
ברוך שובך
את האגדה על מספר המילים הקצוב אני מכיר מ'תהילה' עגנון
מכאן הוכחה שאני באמת לא מספיק לקרוא עגנון. תודה על ההפניה.
יודע מה היה תיקון? הלימוד ההוא מתחת לאסו"ם בשטח אש בצאלים
במילואים האחרונים (חמישה ימי אסום) קראתי 12 מאמרים וספר של קפקא. יותר מכל החודש האחרון באזרחות. ברוך שובך לבלוג, וכעת נראה אם קנאת סופרים תרבה מילים.
גם אני מכיר את עניין המילים הקצובות מ'תהילה' לעגנון. ולא ידענא אם מעצמו הביא אגדה זו, או שמא מידי אחרים. אכן, אתה צריך לקרוא יותר עגנון. זו השקעה טובה במילים.
שבת שלום!
"בעיה פילוסופית שמטרידה אותי באופן אישי"
ששת המילים האלו שמחו אותי מאד, והמחישו לי את חוסר האפשרות לספור מילים: הרי יש כאלו שנעלמות מיד, ולעומתן יש כאלו שפתאום מזכירות לך את פרצופו של הכותב, ואת כל המילים שהיו ושיהיו שכרוכות בו. ובכלל, מה עם אסוציאציות אינטר-טקסטואליות, ומחשבות…
מילים זה בלאגן נוראי.
מצטרפת למה שאיתן כתב.
ברוך שובך.
המקור הוא במדרש הגדול לפרשת שמות.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33185&st=&pgnum=65&hilite=