פנסיה ללא פנסיונרים: מידע קצר, ברור וחשוב מאוד על הפנסיה שלכם / מאת גלעד סרי-לוי ואריאל סרי-לוי

בחסות רשת אתרי סרי-לוי מובא אליכם מיזם משותף יחד עם אבי מורי גלעד סרי-לוי: כמה מילים שכתבנו יחד על פנסיה, ועשויות להועיל לכם.

1. פעם עובדי מדינה ואחרים היו מקבלים "פנסיה תקציבית", שמחושבת באחוזים על בסיס המשכורת האחרונה. מנקודת מבט של העובד, פנסיה תקציבית עדיפה. כי היא מביאה בחשבון רק את המשכורת האחרונה, שכמעט תמיד היא תמיד יותר גבוהה מאלה שהיו בהתחלת הדרך. אבל היום, למרות כל הדיבורים בעיתון, אי אפשר להצטרף אליה ומי שיש לו פנסיה מקבל  "פנסיה צוברת" ועל זה נדבר כאן.

2. ב"פנסיה צוברת" המעסיק והעובד מפרישים במשך שנות העבודה לקופה, ומה שיש בקופה – זה מה שמקבלים בקצבה (פחות או יותר; אם לדייק קצת יותר, כשאתה פורש הם עושים חישוב כמה שנים בממוצע אנשים חיים, ומחלקים את הסכום שנצבר לקצבה חודשית. ולכן, עם העלייה בתוחלת החיים הקצבה החודשית תהיה נמוכה יותר).

3. הכסף שהמעסיק והעובד מפרישים נמצא בקרן כלשהי, והקרן הזאת סוחרת בכסף בשוק ההון. היא מרוויחה (לפחות משתדלת להרוויח) תשואה מסוימת על הסכום שנצבר, בכל שנה, כך שעם השנים נצבר בקופה יותר כסף ממה שבפועל נכנס לקופה.

4. מאחר שהתשואה בכל שנה ניתנת על הסכום הקיים, הרי שבשנה שלאחר מכן (כלומר בכל שנה, שלאחר השנה שלפניה…) התשואה באחוזים ניתנת על סכום גבוה יותר, שכן הסכום כולל גם את הריבית של השנה הקודמת. זה נקרא "ריבית דריבית". (לשם המחשה: נניח שהפקדתי שקל וקיבלתי 100 אחוז ריבית. עכשיו יש לי שני שקלים. בשנה שאחר כך שוב יש לי 100 אחוז ריבית. האם יש לי כעת שלושה שקלים? לא, יש לי ארבעה. כי ה-100 אחוז ריבית עכשיו הם על הסכום החדש. זה אומר שהשקל שלי מהשנה הראשונה היה מאוד רווחי: הוא כבר הפך לארבעה שקלים!).

5. מה שנובע מכאן הוא שכל שקל ששמים בגיל 30 שווה יותר משקל ששמים בגיל 50, כי לשקל הראשון יש עשרים שנה יותר לתפוח ולגדול. לשם השוואה, אלף שקלים שהופקדו בגיל 30 בריבית של 5 אחוזים, יהפכו עד גיל ששים ושבע ל-6,300 שקל; אלף שקלים שיופקדו בגיל חמישים יהיו רק 2,300.

6. מכיוון שמנהלי הקרן משחקים עם הכסף שלנו בבורסה, וזה בכל זאת הכסף שלנו, הם (קצת) שואלים אותנו באיזה אופן להשקיע אותו. אפשרות אחת שהם מציעים היא לשנות את אופן ההשקעה, כך שבשנים הראשונות לוקחים סיכון גבוה יחסית, ורמת הסיכון הולכת ופוחתת עד קרוב לפרישה. מה ההיגיון? (א) כזכור, כל שקל עכשיו שווה יותר בהמשך; (ב) בטווח הארוך, גם אם השקל שהשקענו היום ילך לאיבוד בעוד שנה, הוא יחזור ויהפוך לארבעה שקלים עוד ארבע שנים; (ג) לקראת הפרישה, השקל גם שווה פחות לטווח הארוך, ובעיקר – לא כדאי להמר על הסכום שצברנו עד כה, כי אם תהיה בדיוק שנה גרועה כשנפרוש – חבל.

7. לפי החוק, כל עובד רשאי לבחור את קרן הפנסיה שהכספים יופרשו אליה. אם העובד אינו מציין לאן הוא רוצה להפריש, המעסיק רשאי לבחור עבורו קרן שהיא "ברירת מחדל". עדיין, העובד רשאי בכל רגע נתון להעביר את הפנסיה למקום אחר, ובחזרה, ושוב, כמה שבא לו ולאן שבא לו.

8. העובד משלם לקרן הפנסיה דמי ניהול. דמי הניהול האלה מתחלקים לשניים: אחוז מסוים על ההפקדות השנתיות (כלומר, הסכום של כל ההפקדות של העובד והמעסיק בשנה נתונה), ואחוז מסוים על כל מה שנצבר בקופה. דמי הניהול משתנים מקרן לקרן, וכמו בסלולרי, אפשר להתמקח עליהם ולנסות להשיג מחירים יותר טובים (וכמו בסלולרי, הקרן מנסה להעלות את דמי הניהול מעת לעת בלי שנרגיש). חשוב לזכור שמי שיש לו צבירה גבוהה באופן יחסי, כדאי לו להתעקש על דמי הניהול מהצבירה; למי שעדיין בתחילת הדרך, דמי הניהול מההפקדות חשובים יותר.

9. ישנם גופים גדולים, פרטיים וממשלתיים שעורכים מכרז שבו מתבקשים גופים פיננסיים מתאימים להציע לעובדים קרן פנסיה שתהיה ברירת המחדל, ובה יהיו דמי ניהול נמוכים באופן מיוחד ביחס לתנאי השוק. כל השאר, צריכים להתמקח עם הקרן, ולנסות להשפיע על מקום העבודה שלהם שיעשה משהו בנידון.

10. הממשלה מכריחה את קרנות הפנסיה להיענות לכל בקשותינו: לפתוח, לסגור, לעבור מפה לשם ומשם לפה ובחזרה, להפריש יותר או להפריש פחות. לא צריך לחכות על הקו שבועיים כדי "להתנתק" – הקרן שעוברים אליה מודיעה לקרן שאנחנו עוזבים, ולקרן העזובה לא נותר אלא לעשות פרצוף עצוב ולבקש יפה שלא נלך. אפשר לנהל משא ומתן ולשפר את התנאים, ואפשר להכניס סכומים באופן חד פעמי או בהוראת קבע, ואפשר להגדיל את אחוז ההפרשה דרך תלוש השכר (עד 7 אחוזים). מה שחשוב הוא לקרוא את המסמכים שהם שולחים (ואם הם לא שולחים, להתקשר אליהם מהר ולדרוש שישלחו), לבקש מהם יפה שיסבירו לאט כדי שנקלוט מהר, ובעיקר לא לשים את זה איפשהו מאחורי הארון ולקוות לטוב.

11. אמרנו שכל שקל שמשקיעים בגיל שלושים שווה יותר מכל שקל בגיל חמישים. מהסיבה הזו, כדאי לשקול ברצינות להשקיע באופן עצמאי עוד כסף לפנסיה עכשיו – יותר ממה שמופרש אוטומטית מהמשכורת. כלומר, לחסוך היום לעת זקנה רחוקה. אלא מה, בדרך כלל בגיל שלושים מרוויחים פחות מאשר בגיל חמישים, ולכאורה כל שקל שנחסך כואב בכיס הרבה יותר. ובנוסף – החיסרון הוא שהכסף יהיה סגור: לא נוכל להוציא אותו לדירה או לבר מצווה. מצד שני, זה גם היתרון: הוא באמת יחכה לנו עד הזקנה, בגיל שבו כבר לא נוכל לעבוד.