הו אריאל

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל… לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. (דברים כט, ט, יא)

אתם ניצבים היום כולכם, ובארבעים פסוקים תקבלו את כל התורה כולה על רגל אחת, בחינת זה-לעומת-זה: חורבן ונחמה, חרון אף ורחמים, גלות ושיבה, שרירות לב ואהבת נפש. היום תצטרכו לבחור באיזה צד אתם, ואין אפור ואין יושב על הגדר. גם אם תנסו לברוח זה לא יעזור; הברית כוללת גם אֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. למען הקים אתכם היום, אנוכי מצווך היום; ראה, נתתי לפניך. היום. תחתום לי כאן וכאן וכאן.

להמשיך לקרוא ←

עובדת קיומם של ניצולי שואה – חייהם, משפחתם, שמחתם, עוניים – היא עובדה בלתי נתפסת מבחינתי. אני לא מסוגל להבין כיצד ייתכן שהשואה ארעה בסך הכל לפני כמה עשרות שנים, פחות משנותיו של אדם, או ליתר דיוק: שנותיו של אדם שזכה לחיים שלמים. לא גדלתי בצִלם של ניצולי שואה; לבּוֹבֶּה וזֶיְדֶה לא היה מספר על היד, והם אף פעם לא הכריחו אותי לגמור את כל האוכל מהצלחת. הם הספיקו לברוח מגרמניה ברגע האחרון; כל ימיהם הצטערו על כך שלא הצליחו לצרף אליהם את משפחתם. אבל בובה וזיידה, שבכל יום שני לקחו אותי מהגן, לא היו סבתא וסבא שלי, אלא של אבא שלי. וכשחושבים על זה ככה, אני אפילו לא דור שלישי.

להמשיך לקרוא ←

עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ, כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ (במדבר ט, יח).

שמונה פסוקים רצופים (שם, טו-כג) הקדיש הכתוב לציות המופתי של בני ישראל להוראות המסע האלוהיות. שבע פעמים הדגיש: "על פי ה'", כמו אבא גאה, המתאר בפירוט את מעשי בניו המוצלחים.

להמשיך לקרוא ←

רַחֲמִים פְּשׁוּטִים בִּקַּשְׁנוּ מִמָּךְ. כִּי רַבִּים רַחֲמִים עִמָּךְ. צְדָקָה וָחֶסֶד עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אָנָּא ה´ אֱלֹהֵינוּ הָסֵר מִמֶּנּוּ וּמִבָּתֵינוּ. וּמִבָּתֵּי כָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל-מָקוֹם שֶׁהֵם. דֶּבֶר. וְחֶרֶב. וּבִזָּה. וּמַשְׁחִית. וּמַגֵּפָה. וְשָׂטָן. וְיֵצֶר הָרָע. וְחוֹלָאִים רָעִים. וְצַר. מֵעַמָּךְ:

חַיִּים טוֹבִים שָׁאַלְנוּ מִמָּךְ. כִּי מְקוֹר חַיִּים עִמָּךְ. צְדָקָה וָחֶסֶד עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אָנָּא ה´ אֱלֹהֵינוּ הָסֵר מִמֶּנּוּ וּמִבָּתֵינוּ. וּמִבָּתֵּי כָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל-מָקוֹם שֶׁהֵם. דֶּבֶר. וְחֶרֶב. וּבִזָּה. וּמַשְׁחִית. וּמַגֵּפָה. וְשָׂטָן. וְיֵצֶר הָרָע. וְחוֹלָאִים רָעִים. וְצַר. מֵעַמָּךְ:

שני הקטעים היפים הללו באים בזה אחר זה בשלהי סדר הסליחות הספרדי; כנראה שני נוסחים שמישהו לא הצליח לוותר על אף אחד מהם (ואולי חשב שבשלב הזה של הלילה אף אחד לא יהיה ערני מספיק כדי להבחין בדמיון).

להמשיך לקרוא ←

פתיחת ספר ויקרא, המכונה גם "תורת כוהנים", מעוררת את הדיון הישן – שלא נס ליחו – במהותה של עבודת הקורבנות. הרמב"ם, שהקדיש פרקים רבים מחיבורו הפילוסופי הגדול "מורה נבוכים" להתחקות אחר טעמי המצוות ומשמעויותיהן, סיפר באריכות על דעותיהם השגויות של עובדי הכוכבים ועל מנהגיהם הנפוצים בימי קדם. אחת מטענותיו המרכזיות הייתה, שחלק גדול מן המצוות נועד אך ורק לעקור את הפולחן האלילי, המחנך לדעות לא נכונות, ולהציב כנגדו פולחן אלטרנטיבי; וממילא אין לחפש להן טעם מהותי נוסף.

להמשיך לקרוא ←

בתגובה מיידית לחטאו של העם ש"סר מהר מן הדרך" וסגד לעגל הזהב, הציע ה' למשה רבינו הצעה חברית שקשה לסרב לה. הרי שנינו, אמר, מכירים היטב את העם הזה; אתה שואל אותי "למה יחרה אפך", מיד הכתוב מעיד עליך "וייחר אף משה". אני קובל בפניך "והנה עם קשה עורף הוא", ואתה מודה: "כי עם קשה עורף הוא" –

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.

להמשיך לקרוא ←

´וגם נצח ישראל לא ישקר´ (שמואל א, טו)

כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת, כי אף אם ייראה לעיניים דבר אמת, ידחה אותו מחמת הנצחון, וזה מבורר מאוד. אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא, כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת, ואינו משקר, חס ושלום. וזהו: וגם נצח ישראל לא ישקר. להמשיך לקרוא ←