אנחנו קוראים היום את הפרק האחרון בספר בראשית – בראשית נ, ובשבוע הבא נקרא את שמות א. אבל למען האמת, לפרק של היום צריך לקרוא "תורה נ", ולפרק הבא – "תורה נא". "בראשית" ו"שמות" אינם שני ספרים שונים שנכתבו זה אחר זה, ואף אחד מהם אינו עומד בפני עצמו. התורה היא יצירה אחת ארוכה – ארוכה מדי עבור מגילה סטנדרטית בימים ההם. לכן היה צורך לחלק אותה לחמישה חומשים, בדיוק כפי שאת ספרי שמואל, מלכים ודברי הימים נאלצו לחלק לשני חצאים.
אם כן, "ספר שמות" לא נכתב אחרי "ספר בראשית" – החלוקה נעשתה לאחר הכתיבה. החומשים כשמם כן הם – חמישיות מהיצירה השלמה; ואם תרצו מילה אחרת, המילה "כרכים" מתאימה יותר מהמילה "ספרים".
אמנם אפשר לזהות נושאים מרכזיים בכל אחד מהחומשים, כי החלוקה נבעה אמנם מסיבות טכניות אך לא נעשתה באופן עיוור. עם זה, המעבר בין החומשים רצוף ואי אפשר להבין אף אחד מהם בלי לקרוא את קודמו, עד כדי כך שבמקרה אחד – בין חומש שמות לחומש ויקרא – הגבול בין החומשים עובר באמצע משפט!
כתבתי ש"התורה היא יצירה אחת ארוכה", אבל גם זה לא מדויק. חוקרי המקרא משערים שהתורה אינה טקסט אחיד, אלא פרי מעשה עריכה ששילב בין טקסטים קדומים. אך הטקסטים האלה אינם החומשים. לאחר שהתורה נוצרה מטקסטים שונים ונעשה ליצירה אחת ארוכה – היא חולקה לחמישה חומשים.
נתראה בפרק נא!
*