דברים שגמדים יודעים (על "פיט פט טו" מאת חיה שנהב)

את החיבור המופתי של חיה שנהב, "מיץ פטל", אני יודע בעל פה עד היום. "פיט, פט, טו" של חיה שנהב הוא אחיו האזוטרי, הארוך והמפותל של "מיץ פטל" (עם עובד, 1979). לאחרונה ראה אור בהוצאה מחודשת. הוא פורש את עלילותיהם של שלושה גמדים פטפטנים, המבקשים לעצמם צורכי מחיה בסיסיים: אוכל ומים, קורת גג מוצלת, דוכן מנצחים כדי לערוך תחרויות ריצה, והר שיוכלו לפטפט מאחוריו.

דמות המפתח היא פֶּט, המוצא בכל משבר את הדרך לפתרון. בסצינה הזכורה לי מילדותי, הגמדים נזכרים בסעודות מן העבר ונעשים רעבים. טוּ האומלל מציין כי הוא "גם רעב וגם צמא". אך אין ברשותם דבר מלבד הר. "הר זה שום דבר", טוען פִּיט הריאליסט, אך פֶּט המבריק מעמיד דברים על דיוקם: "הר זה הר, הר זה לא שום דבר. זה לא אוכל, זה לא מים, אבל זה הר". והם הופכים את ההר לבית מלא בכל טוב, שכן — כפי שיודע כעת גם בני הבכור — "גמדים יכולים לעשות דברים כאלה".

*

פורסם במוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" במסגרת הפרויקט "והגדת לבנך – לקראת פסח נזכרים כותבי מוסף "ספרים" בספר אחד שהוקרא להם בילדותם והם מבקשים להעבירו לדורות הבאים".

פורסם בקטגוריה הארץ, סקירות וביקורות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.