הסדר של הרב שג"ר

הרב שמעון גרשון רוזנברג (שג"ר), זמן של חירות: דרשות לחג הפסח, ערך ישי מבורך, הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, תש"ע, 235 עמודים

מאז שנפטר הרב שג"ר מן העולם החל העולם מתעניין בו. אנשים מבקשים: תאר לי את הרב. הרי זכית להיות תלמיד שלו. אומרים שהיה אדם גדול, אז ספר קצת עליו, מי הוא בעצם היה? רוצה הייתי להשיב: אינני יודע. לכו לפגוש אותו ותיווכחו בעצמכם. הרב שג"ר, שלימד כי הקשר עם האדם איננו ניתק במותו, נפטר בטרם עת והותיר אחריו כתבים רבים. מתוכם ערך ידידי ישי מבורך את "זמן של חירות", קובץ דרשות לחג הפסח, שהוא מעין הזמנה לפגישה מחודשת.

הקובץ מכיל עשרים ושתיים דרשות העוסקות במגוון רחב של נושאים הקשורים בחג. כך למשל הדרשה הפותחת, "כי חג ה' לנו", עומדת על אופיים של החגים היהודיים באמצעות עיון משווה בפסוקי המקרא. בדרשה "מה תצעק אלי" נרקם שיח עשיר בין מדרשי חז"ל על קריעת ים סוף, המביעים תפיסות מנוגדות באשר ליחס שבין תפילת הצדיק לתפילת העם ובין פאסיביות לאקטיביות. "מרור בכזית" הוא עיון למדני, חריג מעט בספר, בגישות האחרונים בשאלת חיוב אכילת המרור אך גם במשמעותה הרעיונית. עוד נמצא קריאה קיומית בדרושי האר"י לפסח שעניינה "שיעור על תיקון הזוגיות", עימות פילוסופי מורכב סביב שאלת החירות והעצמיות בהגותם של ר' נחמן מברסלב, הראי"ה קוק והפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר בדרשה "חרות על הלוחות" ועוד.

לגיוון העצום של הספר יש כמה היבטים: הנושאים הרבים הזוכים בו לדיון, הקשת הרחבה של הכתבים ושל האישים שהספר מקיים שיחה עמם, ולא פחות מכך השפות השונות המשמשות בו בערבוביה, כפי שניתן להראות בכמה ציטוטים אקראיים: "הנפקא מינה מדבריו של תרומת הדשן" (עמ' 116), "תהליך הבירור הממושך שבו הניצוצות נפרדים מהקליפות" (עמ' 95), "לפי הפוסטמודרנים הם אפילו קונסטרוקטים חברתיים ותו לא" (עמ' 164). מהו אם כן החוט המקשר בין חלקיו השונים של הספר? האם אין כאן יציר כלאיים מוזר שאינו שייך לא לכאן ולא לשם? ובכלל, איך אפשר לקרוא את זה? האם הספר מיועד ללמדנים? למקובלים? לחוקרים? לפילוסופים? או אולי רק לקומץ תלמידים מובחרים שמבינים את שפתו הסודית של הרב שג"ר?

על כך יש להשיב (בנימה שג"רית): אדרבה, זה כוחו של הספר שלפנינו. החוט המקשר בין שלל הדרשות, הנושאים, הכתבים והאישים הוא דמות אחת ויחידה, שבחוגים מסוימים סבורים שהיא מתה, אך כאן היא דווקא קמה לתחייה: המחבר. המשותף לכל הדרשות של הרב שג"ר בספר זה אינו אלא היותן דרשות של הרב שג"ר. אם רצונך להכיר אדם, כך לימד הרב עצמו, אל תעמוד מולו אלא לצדו. קובץ הדרשות לחג הפסח מאפשר לפגוש את הרב שג"ר דווקא משום שאין למצוא בו שפה אחת ודברים אחדים אלא טיול בנבכי העולם היהודי ואף מחוצה לו, ונגיעה אישית – לא דיון ממצה – בשאלות יסוד הנוגעות לזהותו של היהודי ושל האדם בכלל.

אך הספר לא רק מאפשר לקורא לפתוח צוהר לעולמו של הרב שג"ר, אלא לא פחות מכך תובע מהקורא לפתוח שער לעולמו שלו, וזאת משום ששאלת המשמעות האישית מלווה את הספר לכל אורכו. נסתפק בדוגמה אחת. לאחר תיאור מסובך של תהליכים פנימיים בעולמות העליונים (עמ' 95), שעשוי לבלבל את הקורא שאינו רגיל בכך, שואל לפתע הרב: "מה אומר לנו התיאור הזה"? וכך הוא מנסה להפיק מהלימוד, כלשונו, "תובנות עמוקות ויסודיות מאוד, שיש בהן נגיעה ברבדים הבסיסיים ביותר של הקיום שלנו".

את קובץ הדרשות המיוחס לו לא זכה הרב שג"ר ז"ל לראות, וזהו במידה רבה פרי יצירתו של העורך. ישי מבורך השכיל לחרוז יחדיו דרשות וקטעי דרשות מתקופות ומהקשרים שונים וליצור מהם ספר בהיר וקריא, מבלי לוותר על רמת המורכבות של תורת הרב. ביאורים, תרגומים, הפניות ומפתחות מקלים על הקריאה השוטפת ומאפשרים גם לימוד מעמיק יותר, ואחרית דבר מאת העורך מסייעת לקורא להתבונן בדרך שעבר.

אוסף הדרשות לפסח הוא הזמנה להעמיק במשמעותו של חג החירות ולהתבשם מתורתו החדשה-ישנה של הרב שג"ר, למתגעגעים אליו ולמבקשים להכירו.

פורסם באתר כיפה