בספר “אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב”ד המשיחית”, פרופ' יורם בילו טוען שמה שמאפשר לזרם המשיחי בחב"ד להמשיך לחיות ואף לבעוט על אף היעדרו של הרבי – שלכאורה נפטר לפני כחצי יובל – הוא מגוון של פרקטיקות המאפשרות לחסידים לחוש את נוכחותו הממשית של הרבי בכל רגע בחיי הפרט והכלל. כך למשל הם מתכתבים איתו ומקבלים תשובה מיידית באיגרות הקודש, הוא מביט בהם מבעד לתמונותיו הנמצאות בכל מקום, ונוכחותו מורגשת במיוחד בביתו שבברוקלין – שם, לפי תפיסתם, הוא עדיין עולה לתורה ודורש ברבים. יש שזוכים לראות אותו בחלום ואף בהקיץ, ועוד.
בילו מציג כאן שני שילובים שהם בעיניי מופת עבור העוסקים במדעי הרוח והחברה, ובפרט אלה החוקרים אמונות דתיות. השילוב הראשון הוא בין ניתוח מדעי מפורט ומורכב (זו אינה הדיסציפלינה שלי ולכן אינני יכול להעריך את השימוש של בילו בתיאוריות המקובלות ואת תרומתו להן – אלא רק לומר שכקורא הדיוט, הדברים מחכימים ועל פי רוב משכנעים) לבין כתיבה בהירה ומרתקת.
השילוב השני הוא בין התייחסות "מבחוץ" לאמונות דתיות מתוך מבט ביקורתי והשוואתי (בין היתר דיון מעניין בתרומתה של הטכנולוגיה ליכולתם של המשיחיסטים לחוש את נוכחותו המתמדת של הרבי) לבין כבוד עמוק כלפי המאמינים וניסיון אמיתי לראות את הדברים מבעד לעיניים שלהם, ללא שמץ של ציניות או לעג.
אז תיהנו, ושנזכה לביאת משיח צדקנו.