מה היה קורה אילו אדם וחוה לא היו אוכלים מפרי עץ הדעת טוב ורע? האם היו נותרים לנצח בגן עדן, לא מתים לעולם ולא יודעים דבר? האם לא היינו מתלבשים ועובדים קשה? האם הלידות היו קלות?
אלה שאלות מעניינות, אבל היפותטיות. מי שסיפר את סיפור גן עדן יודע שבני אדם מתלבשים, שגברים שולטים בנשים (לפחות בתקופה שלו, ולצערנו העונש הזה עדיין לא עבר מהעולם) ושלנחשים אין רגליים. המספר שלנו לא יכול לשנות זאת: אילו היה הסיפור שלו ממציא חיים אנושיים חלופיים, ולא מסביר את החיים הממשיים – הסיפור שלו היה חסר פשר. המשימה שלו היא אחרת: להסביר איך זה קרה, והאם זה טוב או רע. וכאן יש לו בחירה.
אם נחשוב על זה כך, נוכל לשים לב מה הוא בחר להגדיר כעונש עבור בני האדם: לידות כואבות, שליטה גברית, עבודה קשה, מוות. אכן, יש להודות שחיים שבהם יש שוויון בין המינים, לידות באות בקלות, לא צריך לעבוד קשה וגם לא מתים בסוף – נשמעים ממש לא רע.
אבל נשים לב גם מה המספר שלנו לא ראה כדבר רע: את הידיעה עצמה. הוא אמנם הגדיר אותה כתוצאה של חטא, אך לא כחטא בעצמה, ובוודאי לא כעונש. יתרה מזאת: לפי דברי הנחש, שאלוהים בעצמו חוזר עליהם לקראת סוף הסיפור – לדעת טוב ורע פירושו להיות כאלוהים.
*