הפרק נפתח בהכרזה: "זה ספר תולדות אדם". הפסוקים הראשונים מספרים על בריאת האדם ועל הולדת בנו הבכור, שזכה לשם שֵׁת.
זוהי פתיחה מוזרה מאוד. הרי לבנו הבכור של אדם קראו קין, לאחיו הצעיר הבל, ואילו שת הוא הבן השלישי, שנקרא על שם אותו רצח נורא (חזרנו לשני הפסוקים האחרונים בפרק ד).
מתברר שלפנינו גרסה חלופית לתולדות האנושות. לפי הגרסה הזו קין והבל מעולם לא היו קיימים, ואדם וחוה מעולם לא היו בגן עדן. האדם נברא בצלם אלוהים, וכשהיה בן 130 הוליד בן "בדמותו כצלמו". שרשרת הדורות שבפרק ה מובילה משת ועד ללמך, אביו של נח. נח, כפי שיתברר לאחר המבול, הוא אבי האנושות כולה. לפי פרק ה, כולנו צאצאיו של שת, שנולד בצלמו של אדם, שנברא בצלם אלוהים. במובן מסוים, כולנו ילדים של אלוהים.
אלא שאם נדפדף אחורה לפרק ד, נגלה גרסה שונה של שרשרת הדורות הזו, ובה יתברר שלמך, אביו של נח, אינו צאצא של שת אלא דווקא של קין (לפי פרק ה, כזכור, מעולם לא היה מישהו ששמו קין). לפי הגרסה של פרק ד לראשית האנושות – כולנו ילדים של רוצח.
התורה השאירה את שתי הגרסאות על כנן – שתי שושלות אלטרנטיביות המובילות אל האנושות: זו שראשיתה ביוצר החיים, וזו שראשיתה בנוטל החיים. למי לדעתכם אנחנו יותר דומים?
*